|
|
עמוד:39
היה זה מאזן כוחות שברירי שבתהליך אטי הלך והשתנה ועדת הרוב הנוצרית הפכה בו למיעוט , דבר שהחלישו והפך אותו לבלתי ריאלי ללא איזון מצד כוח חיצוני . למרות זאת , וחרף משברים , המאזן הזה המשיך להתקיים , עד שבאביב 1975 הוא התמוטט ופרצה מלחמת אזרחים בין הצד הנוצרי המתגונן לבין הצד המוסלמי התוקף ; הצבא הלבנוני התפרק , והשלטון איבד את השליטה . מה שתרם לכך באופן משמעותי היה התהליך הראשון . אש"ף הצטרף באופן טבעי למחנה המוסלמי , ועוצמתו הצבאית הופנתה נגד הנוצרים . הוא היה זה שהיווה את העילה המעשית לפרוץ מלחמת האזרחים בלבנון , והוא זה שהטה את כף המאזניים הצבאיות לטובת המחנה המוסלמי . מלחמת האזרחים זירזה את תהליך שקיעתה של העדה הנוצרית , חיזקה עוד יותר את אש"ף , פוררה עוד יותר את המדינה הלבנונית והעניקה הזדמנות פז לסוריה , השכנה הגדולה ממזרח , להיכנס ללבנון בכוח צבאי ולהוות בה את הגורם הבוחש והמשפיע המרכזי . התהליך השלישי : המעורבות הסורית הקמת לבנון ( 1920 ) הייתה כרוכה בקריעתה מהמדינה הסורית על ידי השלטון הצרפתי . הדבר נעשה משיקולים אימפריאליים צרפתיים ונועד גם להעניק לנוצרים בלבנון שלטון עצמי . סוריה מעולם לא הכירה בחלוקה זו ולא השלימה איתה , ורק ב 2005 - אולצה לעשות זאת על ידי האו"ם . היא בחשה באופן מתמיד בתוך לבנון כדי להפעיל השפעה פוליטית וליהנות מעושרה של המדינה הלבנונית , בעיקר זה שהופק מסחר הסמים ומשכר העבודה של פועלים סורים שעבדו בלבנון במספרים גבוהים . בשלהי , 1975 כשסוריה נמצאה במלוא עוצמתה והשפעתה לאחר מלחמת יום הכיפורים , החלו כוחות מסוריה להיכנס ללבנון ולהתערב במלחמת האזרחים . בתחילה היו אלה בעיקר כוחות צבא פלסטיני שאומנו והיו בחסות סורית ; ב 1976 - פלשו גם כוחות סוריים סדירים ללבנון בעוצמה של כשתי דיוויזיות . האסטרטגיה של המעורבות הצבאית הסורית לא כוונה לכבוש את המדינה ולשנות את משטרה , אלא לקיים בה את האיזונים העדתיים העדינים המסורתיים בהשפעתה ובמעורבותה הישירה של דמשק . לכן בתחילה הם תקפו דווקא את הכוח הצבאי של אש"ף שהצליח בכמה קרבות להביס את הנוצרים ולדוחקם לפינה . חדירתם הגיעה אז עד מחנות הפליטים בצידון . מאוחר יותר , לאחר שהנוצרים צברו עוצמה והחלו לדחוק את אש"ף והמיליציות המוסלמיות , הסורים פנו נגדם לרסנם , ואלה זעקו מרה לעזרת ישראל . בשנים 1982-1976 המצב הוא זה : מלחמת האזרחים נמשכת בדרגה נמוכה יותר ; הסורים שולטים בפועל על הממשל הלבנוני חסר האונים , הם מחזיקים כוח צבאי בבירות וסביבתה , שולטים על ציר דמשק-בירות ומחזיקים כוחות צבא בבקעת הלבנון . החדירה הצבאית הסורית ללבנון בקיץ 1976 התאפשרה , בין השאר , תודות להבנה חשאית בין סוריה , ישראל וארה"ב על שלושה קווים אדומים עבור הצבא הסורי : הראשון , אסור לו להכניס טילי קרקע-אוויר ללבנון ; השני , אסור לו לטוס במטוסי קרב בלבנון מדרום לכביש דמשק-בירות ; השלישי , אסור לו להוריד כוחות צבא מדרום לקו העובר מצידון ומזרחה , כלומר , לדרום לבנון . כאן בנקודה אחרונה זו השתלב התהליך השלישי בראשון . סוריה השאירה את דרום לבנון לשליטה מוחלטת של אש"ף שהיה חופשי לקיים בה תהליך של התעצמות ויוזמות פעולה נגד ישראל מגבול לבנון , שפחתו , כאמור , ביולי . 1981 מבחינתה של ישראל , הסורים נקטו בתחילת 1981 מהלך אסטרטגי רב - משמעות : הם הפרו את הקו האדום הראשון והכניסו לבקעת לבנון סוללות טילי קרקע-אוויר . התהליך הרביעי : פעולותיה ומדיניותה של ישראל מול תהליכים אלו פעלה ישראל עד אוגוסט 1981 בדרכים הבאות : לחימה מתמשכת נגד אש"ף בדרום לבנון ובבירות בפעולות צבאיות שונות . העיקרית שבהן הייתה " מבצע ליטאני" בתחילת 1978 שבו טיהר צה"ל את כל דרום לבנון ממחבלים תפיסת " אורנים גדול" הייתה של פעולה מסיבית לכיבוש לבנון בארבעה צירים אוגדתיים . המבצע יביא , לפי תפיסה זו , לשליטה בפועל בלבנון ולאיחוד עם הכוחות הנוצריים . השקפה זו ניזונה גם מחזונות מרחיקי לכת על השפעה מהותית שתהיה לכך על המזרח התיכון משגר קטיושות במערב בירות
|
|