|
|
עמוד:36
לא עומד במבחן המציאות ההיסטורית ועדת אגרנט מצאה כי בשורש הכישלון המודיעיני ערב מלחמת יום הכיפורים עמדה דבקותם העקשנית של גורמי הערכה בקונספציה שאמרה כי מצרים לא תצא למלחמה לפני שתראה עצמה מוכנה לכך . העקשנות הזו הביאה לכך שגם מטען הידיעות האדיר על ההכנות הצבאיות המצריות , מטען שההסבר היחיד לו היה שסאדאת מתכוון לצאת למלחמה גם מבלי שבשלו בראייתנו התנאים לכך , לא הצליח לשנות את דעתם של מובילי ההערכה האמ"נית בתחום המצרי . מאמרו של אלוף ( ( 'מיל שלמה גזית , מי שהחליף בתפקיד ראש אמ"ן את אלי זעירא , מראה כי הדבקות בקונספציה על חשבון מטען הידע לא פסה מן העולם . טיעוניו של גזית במאמר הם שלושה : ראשית , שבתוקף איכותו יוצאת הדופן של אשרף מרואן " זכתה אמינותו לעמוד על כף המאזניים מול כל שאר מקורות המידע שהיו ; "לקהילה שנית , שבתוקף ההסדר החריג של הפצת דיווחי מרואן ישירות למקבלי ההחלטות הבכירים ביותר נדרשו אישי הצמרת " לבחור בין מסמכי ההערכה הכתובה , היבשה והמנוסחת בסגנון המודיעיני הזהיר לבין הדיווחים הפיקנטיים מפיו של ; "מרואן ושלישית , שבגלל התלות הזו ננקטה ערב המלחמה מדיניות חד משמעית : " כל עוד לא התקבלו ידיעות מאשרף מרואן ולא הונחו דיווחיו על כף המאזניים , נדחו הטיפול והתגובה על כל המידע הרב . "והמדאיג כל אחד מטיעונים אלה אינו עומד במבחן המציאות ההיסטורית . הטיעון הראשון יוצר את הרושם כאילו במהלך הפעלתו של מרואן לפני המלחמה נוצרה סתירה בין דיווחיו לבין דיווחים מודיעיניים אחרים . על כך צריך לומר שני דברים : האחד , לפחות בכל מה שנוגע להחלטה המצרית לצאת למלחמה , סתירה כזו לא הייתה קיימת . כפי שברור כיום , מאז אוקטובר , 1972 עת הודיע סאדאת על החלטתו לצאת למלחמה בלי להמתין לציוד נוסף , מרואן היה במקרים רבים הראשון שהעביר את המידע המפורט והמוסמך ביותר על תפניות עיקריות ביחס ליציאה למלחמה , אבל הוא לא היה היחיד . כך ביחס לעצם ההחלטה לצאת למלחמה , כך ביחס להכנות המואצות לקראתה בראשית , 1973 כך לגבי ההחלטה לפתוח באש במאי , כך לגבי דחיית המהלך הזה , וכך לגבי הפתיחה במלחמה מתוך תרגיל ערב יום הכיפורים . יתרה מזאת , ככל הידוע לא היו מקורות באיכות גבוהה שטענו אחרת . והדבר השני : השוואה בין התיאורים המצריים של תהליך היציאה למלחמה מאז אוקטובר 1972 ועד שפרצה לבין דיווחי מרואן מראה כי לאורך כל הדרך דיווחיו היו מדויקים ומהימנים ושיקפו היטב את אשר קרה בצד המצרי . הטיעון השני שאותו מעלה גזית נכון בחלקו . אכן נוצרה סתירה בין מסמכי ההערכה הכתובה ( וגם הערכות אמ"ן כפי שהובעו על ידי אלי זעירא אצל מקבלי ההחלטות ) לבין דיווחיו של מרואן . עד קיץ 1973 זכו דיווחי מרואן ( ומקורות אחרים במצרים ) לאוזן יותר קשבת אצל מקבלי ההחלטות . למרבה הצער , בשבועות שלפני המלחמה השתנו הדברים , וההערכות הכתובות ובעל פה של אמ"ן הפכו למשפיעות הרבה יותר . במובן זה הטרגדיה היא לא בכך שמקבלי ההחלטות נאלצו לבחור בין מסמכי אמ"ן " הזהירים" לדיווחים " הפיקנטיים" של מרואן , אלא בכך שדווקא בצומת הקריטי ביותר הם בחרו במסמכי אמ"ן - שנוסחו אולי בלשון זהירה אבל היו הכול מלבד זהירים . ולגבי הטיעון השלישי : לפחות על פי ועדת אגרנט , המקור שממנו ציפו מקבלי ההחלטות לקבל התרעת מלחמה מוסמכת לא היה מרואן אלא אמצעי האיסוף המיוחדים של אמ"ן שנבנו במטרה להניב התרעה כזו . כך עולה מהדו"ח הגלוי - שפרסמה הוועדה ב 1975 ואשר קבע בין השאר כי " ביטחונו [ של שר הביטחון ] בהערכת אמ"ן ' מערך הגנה בסוריה , תרגיל - רב זרועי במצרים' גדל , אחר שראש אמ"ן השיב לו על שאלתו ביום 5 באוקטובר בבוקר שהוא מנצל את כל מקורות המידע . "האפשריים מרואן , כידוע , לא היה חלק ממערך אמצעי האיסוף של אמ"ן וזעירא פשוט שיקר לדיין . בערב הקודם נתן אישור לבדוק את תקינותם של מה שכונו " פוליסת הביטוח של מדינת ישראל" והוא הורה לסגור אותם בשעה 6 : 00 בבוקר . במסגרת " ניסוי הכלים" הזה לא הופק מידע מודיעיני , ולכן לתשובתו של זעירא לא היה שחר . עד כמה מקבלי ההחלטות לא המתינו דווקא להתרעה ממרואן לפני מתן ההוראה להתכונן למלחמה עולה משלוש נקודות נוספות : ראשית , אם ציפו כל כך למוצא פיו של " , "המלאך מדוע לא פנו שוב ושוב לראש המוסד , צבי זמיר , בניסיון לדעת מה הוא אומר . שנית , גם כאשר נמסר לגולדה ודיין בבוקר 5 באוקטובר שזמיר נסע לפגוש את מרואן בהקשר של התרעת מלחמה הדבר לא צד את אוזנם ולא נתפס , לפחות על פי תגובותיהם , כבעל ערך יוצא דופן . ושלישית , גם כאשר הגיעה כבר , בשחר יום - הכיפורים , התרעת המלחמה החד משמעית ששלח זמיר על בסיס פגישתו עם מרואן בלונדון , הדברים לא שכנעו את דיין . בישיבה שדנה בדרישת הרמטכ"ל לגיוס מילואים מלא הוא אמר : ]" רק ] על בסיס ידיעות של צביקה [ זמיר ] לא מגייסים את כל . "המערך עד כאן לגבי חלקו של מרואן בהתרעת מלחמת יום הכיפורים . וכאן שתי הערות נוספות : ראשית , מסקנתו של גזית כי אל למערכת מודיעין להיתלות בהערכתה על מקור אחד בלבד היא נכונה בעיניי לגמרי . - ועם זאת , אי אפשר להימנע מאזכור העובדה שערב המלחמה כל המקורות הצביעו על כך שהמלחמה בשער , ורק אטימותם הקוגניטיבית של כמה מעריכים מרכזיים באמ"ן הביאה לגימודן של כל ההתרעות האלה . במילים אחרות , הבעיה לא הייתה תלות במקור יחיד אלא סירוב , בשל מבנה אישיות מסוים , להטמיע את כל המידע ההתרעתי על פי תורת המודיעין הבסיסית ביותר . משה דיין . בישיבה שדנה בדרישת הרמטכ"ל לגיוס מילואים מלא הוא אמר : )" רק ) על בסיס ידיעות של צביקה ( זמיר ) לא מגייסים את כל . "המערך איור : בוריס דיקרמן
|
|