|
|
עמוד:30
נסיכי הלילה הסיפור שלי בלילות הארוכים , הקרים והחמים , הגשומים והשחונים , בתוך כל הפחד מהבלתי צפוי , מהבלתי נודע , נתקלו אנשי השירות במצבים אבסורדיים על גבול ההזויים מחוויותיו של רכז צעיר במלחמה ניסים לוי רכז בשב"כ , 1984-ב שירת בלבנון כשנה , סופר - כתב את הרומן " שנה בלי ציפורים" על רכז במלחמת לבנון הראשונה ; nlevi 22 @ walla . com פברואר . 1984 חורף קר וגשום . יצאנו בחצות . הגשם החל תמיד כשיצאנו מהשער . הלכנו על הכביש מחשש שנטבע בבוץ הלבנוני . יצאנו בחצות , שעה שבה אם אתה פוגש חולה ירח שמסתובב בחוץ , הוא או מחבל או איש שב"כ . זה תקופה שאנחנו סופגים פיגועים כואבים מדי יום , וברור לנו שהשיעים מבצעים אותם . לא עוצרים מחבלים פלסטינים כי אין כאלה , כולם כבר באנצאר . עוצרים חברי אמל מקומיים שמודים בפיגועים . הידיעה על אותו " עבדאללה , מחסנאי אמל"ח של אמל" - המקור שהוגדר כאמין תיאר אותו כגבוה ורחב מעט מעל לממוצע - לא הייתה החלום הרטוב של איש מודיעין . כי לצד מקומות רבים שהיה לנו בהם כיסוי מודיעיני טוב היו גם מעט שלא . הכפר היה ממוקם על ציר ראשי שבקרבתו אירעו כמה פיגועים שלא פוענחו . לכן החלטנו לעצור את האיש לחקירה . הלכנו מהר , הקור הנורא זרז בהשפעתו עלינו יותר ממחסום הגשם . הלכנו , כי בתקופה הזו כבר אי - אפשר היה להיכנס לכפרים השיעיים ברכב . ברגע שנתגלתה נוכחות ישראלית בכפרים יצאו התושבים ונלחמו בנו באבנים , באלות , במקלות ובכל הבא ליד . הלכתי בצמוד לחוד . מימיני ומשמאלי נערים צעירים , חדורי רוח קרב , הבעה נחושה על פניהם , מוכנים לחסל במחי צרור אחד כל עוכר ישראל . בטני מתהפכת , מחשבות מתרוצצות במוחי . האם היה נכון לצאת ? האם בקצה הדרך אכן ממתין המחבל שנעצור / נחסל ? האם הסיכון מוצדק ? ומה אם יקרה משהו למישהו מהילדים האלה ? מנגד , אילו לא הייתי יוצא ולמחרת היה מתפוצץ מטען , האחריות הייתה עלינו , על אנשי השב"כ שלא הביאו את הידיעה . כך כל לילה , אותה התלבטות , אותו ויכוח פנימי , הפחד שחיילים ייפגעו מפיגוע גובר על הפחד מהיציאה לשטח . הרי מזמן כבר ידענו : תפקידנו כרכזי שב"כ בלבנון הסתכם בלשמור על חיילי צה"ל . הבטתי בהם , מנסה מבעד לנחלי הגשם לזהות היסוס , חשש , ייאוש , תבוסתנות . אך כלום , רק נחישות וציפייה למגע עם האויב הבלתי נראה ולחיסולו . במבטם שהופנה אליי הבהירו : הבטחת לנו היתקלות , תקיים ! הצעה שקשה לסרב לה הכפר נח בשלווה בתוך ענן סמיך של מים . הכניסה הייתה מפסגת ההר והמשכו על השיפולים המזרחיים . נענו במהירות בצמוד לבתים , מנצלים את צל הקירות להשתלבות באפלה ואת מחסות המרפסות לרגיעה קצרה ממטחי הגשם שהצליפו בנו ללא הכרה . ריח חריף של עשן משולב בצחנת גללי עזים עטף אותנו , מזכיר לנו שאנו בדרום לבנון ולא בשווייץ . הגענו . הבית המבוקש עמד במרכזו של צומת דרכים . 13 מדרגות ודלת עץ , בדיוק כפי שתיאר המקור . המ"פ פרס את כוחותיו , נבלעים ונעלמים בתוך קיפולי גופו של הכפר . נדחקנו במדרגות - המ"פ בראש , אחריו המפק"צ וחייל נוסף , ואני רביעי . בעיטה בדלת , והיא נפרצת ונעצרת בניצב אלינו , חושפת מסדרון צר שפנה שמאלה ונפתח לחדר עגול שבאמצעו עמד מנגל דולק . ריח חריף וסמיך של עשן גחלים מעורב בניחוח זיעת אדם וגרביים שלא כובסו זמן רב הוטח בפנינו . פתחתי חלון להזרים אוויר צח , וחלק מהריח נשאב החוצה מהדלת . משהתבהר מעט החדר גיליתי שלוש מיטות : אחת קטנה שעליה שכבה דמות צנומה וזעירה ; אחת בינונית שעליה שכבה דמות ממוצעת ; ואחת ענקית שעליה שכבה דמות גדולה מאוד . ידעתי שפספסתי משהו . פניתי למיטה הבינונית , ניערתי אדם מבוגר שבהה בי בעיניים פעורות לרווחה . לשאלתי הצביע על המיטה הגדולה . ניגשתי והזזתי את ההר ששכב עליה . הגוף נע , לאחר מכן התיישב לאיטו על המיטה . על הצוואר הענק היה מונח ראש עצום שממנו הביטו בי פני תינוק . אכן , מעט גבוה ורחב ממני , אך רק כשישב על המיטה . " אתה עבדאללה " ? שאלתי . הוא הנהן . " תתלבש מיד , אתה בא . "איתי היה חשוב שנברח מהר לפני שכל הבית יתעורר . " למה " ? שאל . עוד לפני שעניתי הוטחה דלת הכניסה בחוזקה לקיר . השתטחנו , קני הנשק לכיוון הדלת , עומדים לפצוח בירי מסיבי . ממש לפני הלחיצה קלטה עיני דמות אישה גדולה שכיסתה על הפתח . " לא לירות " ! צעקתי . הדמות נעה מולנו . " מה קורה כאן " ? קול נשי עמוק חתך את האוויר , מאחוריו עמדה גברת גדולה אף יותר . "המחסנאי"מ " באתי לקחת את , "עבדאללה עניתי במהירות בקול שקט , מנסה להרגיע את האווירה . " אתה קצין המוחבראת שלנו שכולם מדברים עליו " ? שלחה לעברי חיוך מתוק . הנעתי ראשי לחיוב . " אז אתה , "תשב ציוותה עליי , " ואתה , עבדאללה , תתלבש מהר ותכין , "תיק פקדה על בנה . נרגעתי . היא התיישבה לידי . הבטתי בחיילים , מנסה מבעד לנחלי הגשם לזהות היסוס , חשש , ייאוש , תבוסתנות . אך כלום , רק נחישות וציפייה למגע עם האויב הבלתי נראה ולחיסולו
|
|