|
|
עמוד:19
הסיפור שלי בבגדאד , ערב מלחמה כשהגיע סמי מוריה מעיראק לארץ ישראל לא היה לו זמן רב להתאקלם : מיד נשלח בחזרה כדי לרכז את הפעילות המודיעינית לקראת מלחמת העצמאות ולהעלות לארץ צעירים בדרכונים מזויפים את המידע קיבל מחברי , "החלוץ" מחוגי הצבא ואף מדיון סודי של הפרלמנט שמואל ( סמי ) מוריה לארץ ישראל הגעתי בסוף אוקטובר 1947 בראש קבוצה של 77 עולים שעשתה דרכה מבגדאד במסלול מפרך : דרך כרבלה , עיר הקודש של השיעים , עבור במדבר העיראקי עד לגבול עיראק - ירדן ומשם דרך ארביד , ג'רש , עמאן ועד קיבוץ בית הערבה בדרך שארכה כ 58 - שעות . שלושה שליחים היו אז בבגדאד - יודקה רבינוביץ מכפר גלעדי , ירחמיאל אסא מקיבוץ חולתא ומוטקה בן צור ( בנצ'בסקי , ( שליח ה"הגנה" - אך למרות נוכחותם הופסקה העלייה הבלתי לגאלית כמעט לחלוטין . התבקשתי לפיכך לחזור לעיראק , אולם למרות הלחץ הגדול עליי מצד השליחים בבגדאד והמוסד לעלייה ב' בתל אביב סירבתי . לא לאורך זמן יכולתי לעמוד בסירובי . עד מהרה התפשטו בארץ המאורעות והתקפות הערבים , והיה ברור שהצבא העיראקי ישתתף במלחמה שתהיה נגד היהודים . מכאן עלתה הדרישה לספק מידע מהימן על כוחות הצבא העיראקי שישוגרו לארץ , סוג הנשק , התחמושת וכל דבר הקשור בשיגור הכוח . כמו כן היה צורך לשלוח משם לארץ יהודים צעירים המוכנים להצטרף לכוחות הלוחמים נגד הערבים . בשל המצב הסכמתי לחזור לעיראק . ב 10 - במרס 1948 טסתי לבגדאד בדרכון עיראקי אמיתי של שלמה הלל , שהמוסד לעלייה החליף בו את תמונתו בתמונתי . הודעה על כך נמסרה לקצין ביקורת הגבולות בשדה התעופה שהמתין לי ליד כבש המטוס . כל יחידות הצבא העיראקי , על חייליהן , נשקם וציודם , עברו בדרכן לארץ ישראל בעיירות פלוג'ה ורמאדי . בעיירות אלה התגוררו יהודים , והיה קשה להבדיל בינם לבין הערבים בשל חזותם הדומה , לבושם הזהה והשפה שבפיהם . בעיירות אלה הופעלו תאים של תנועת " החלוץ" הציונית שפעלה במחתרת , ועל החברים הוטל לצפות מדי יום בתנועת הצבא העיראקי שנסע לעבר הירדן ולרשום את מספרי המכוניות , מספר החיילים בכל מכונית , ציודם האישי , מקלעים , תותחים נגררים , ארגזי תחמושת וכל פריט צבאי אחר שעבר דרך העיירות האלה . מדי יום הגיעו שליחים מהעיירות האלה לבגדאד ומסרו את הרישומים לאחד המדריכים של המחתרת , גלעד כהן , שהייתה לו חנות , והוא דאג להעביר אליי את כל החומר שקיבל . מקור חשוב היה לנו , יהודי בשם סימון סימן טוב שהיה קצין בדרגת מקדם ( סגן - אלוף ) והיה אחראי מתוקף תפקידו למחלקת האספקה והציוד בחיל האוויר . סימן טוב אולץ לפרוש לגמלאות ובכל יום היה נפגש עם חבריו הגמלאים שהיו בדרגתו ומעלה . בחודשים מרס עד יוני 1948 נסבו רוב השיחות שלהם סביב היערכות הצבא העיראקי למלחמה בארץ ישראל , ומידע רב התקבל בהן . הישיבה הסודית מדווחת ברדיו כשהגעתי לבגדאד קשרתי קשרים עם אחד הקצינים שהיה הממונה על הנפקת דרכונים . קיבלתי ממנו חבילת דרכונים ריקים , מילאתי אותם כראות עיניי - זיווגתי , למשל , אח ואחות כבני זוג - ובשבוע האחרון של חודש מרס נשלחו שני הזוגות הראשונים שהתחזו לנוצרים , בידיעתו של קצין ביקורת הגבולות בשדה התעופה שהיה מודע לכך שהדרכונים מזויפים . הזוגות הצעירים היו פעילי המחתרת החלוצית הציונית וכולם היו מוכנים להצטרף מיד לכוחות הלוחמים בארץ . את הטיסות הפעילה חברת התעופה " איג'יפשן אייר" שטסה בין בגדאד , לוד וקהיר . הזוג האחרון שהוברח במסגרת זו היה מרדכי בן צור וחברת ה"הגנה" נינא , והם התחתנו בארץ כדת משה וישראל . באפריל 1948 התכנס הפרלמנט העיראקי ( מג'לס אל - נואב ) לישיבה סודית כדי לדון בהצטרפות עיראק ליתר מדינות ערב למלחמה בארץ ישראל . חברי הפרלמנט היהודים התבקשו לא להשתתף בדיון , ולמרות זאת קיבלנו דיווח מקיף על הדיון הסוער שהיה שם באותו ערב . דיווחנו לארץ בקשר האלחוטי על תמצית הדיון . אחרי יומיים שמענו ברדיו את ארוסתי אז , שולמית מוריה , שהייתה הקריינית של קול ה"הגנה" בערבית ששידרה במחתרת בתל אביב כשהבריטים עוד היו בארץ , מספרת בפינה היומית " האם יודע כבוד המאזין מה התרחש במדינות ערב ובקרב ערבי ארץ ישראל" על ההתרחשות באותה ישיבת פרלמנט . דובר ממשלת עיראק , מחמד אל - צדר , התפלא כיצד דיון סודי בפרלמנט העיראקי הגיע במהירות כזו לארץ ישראל ושודר על ידי היהודים . הוא הסיק מכך שיש תחנת אלחוט שהיהודים מפעילים בבגדאד . כשחזרתי לארץ בסוף יולי 1949 עיינתי בתיק הידיעות שהעברנו על היערכות הצבא העיראקי ופירוט על הכוחות ששוגרו . התרגשתי למצוא בתיק מכתב הערכה מיגאל ידין למוסד לעלייה , 'ב שבו הוא ציין את חשיבות הדיווחים שהתקבלו מבגדאד בתקופה הקשה והמכריעה במלחמת העצמאות . יחידות הצבא העיראקי עברו בדרכן בעיירות פלוג'ה ורמאדי , שבהן התגוררו יהודים , מהם חברי תנועת " החלוץ" הציונית שפעלה במחתרת . עליהם הוטל לצפות מדי יום בתנועת הצבא ולרשום כל פרט רלוונטי מקור חשוב היה לנו , יהודי בשם סימון סימן טוב שהיה קצין בדרגת מקדם ( סגן - אלוף ) ואולץ לפרוש לגמלאות . בכל יום היה נפגש עם חבריו הגמלאים שהיו בדרגתו ומעלה . בחודשים מרס עד יוני 1948 נסבו רוב השיחות שלהם סביב היערכות הצבא העיראקי
|
|