|
|
עמוד:17
130 פיגועים בחודש כבר בהתחלה התבררה תמונה של אזור שנשלט זה שנים ארוכות על ידי ארגוני החבלה ואוכלוסייה בת אלפי בני אדם שהייתה נגועה בפח"ע ברמה זו או אחרת . השיטות והכלים ללחימה בפח"ע היו אומנם נהירים לשירות מעבודתו בשטחים מאז , 1967 אך התנאים בלבנון היו שונים מאלה ששררו ביהודה ושומרון ובחבל עזה , בעיקר מבחינת הממדים הגדולים בהרבה , קרי : קשת יריבים רחבה וגדולה ואינטנסיביות של פעילות , שאינן בנות - השוואה למה שהיה מוכר עד אז . הארגונים הפלסטיניים היו הראשונים להתגבר על הלם המלחמה והכיבוש ולהתארגן לפח"ע . לאחר תקופה קצרה הצטרפו אליהם ארגונים לבנוניים שהתבססו על מיליציות מקומיות שפעלו עוד קודם ל"מבצע . "ג"של שתי המיליציות העיקריות והחשובות ביותר שפעלו אותה עת בדרום לבנון היו : " אל - אמל" של העדה השיעית ו"המפלגה הפרוגרסיבית הסוציאליסטית" של העדה הדרוזית . החל מאוקטובר 1982 הלכו ורבו הפיגועים נגד צה"ל , ועמם מעורבות גדלה והולכת של ארגונים לבנוניים . בין אלה בלטו ארגוני שמאל כמו " מפלגת העבודה הסוציאליסטית , "הערבית " המפלגה הקומוניסטית הלבנונית" ונוספים , שחברו יחדיו למאבק בישראל . למעשה , מאמצע 1983 הפכו הפלסטינים ליריב משני . השלב הקריטי היה כאשר " השד השיעי" יצא מהבקבוק בכל עוצמתו הקטלנית . בשלב האחרון של השהות בלבנון , ב , 1985-1984 - רק 25 התארגנויות מתוך 182 שנחשפו היו שייכות לארגונים הפלסטיניים המסורתיים , בעוד שהשיעים הם שנתנו את הטון . נוסף על פעילותם במסגרת אל - אמל וחזבאללה שהוקם ב , 1982 - שהיו ארגונים על טהרת השיעים , הם היו גם גורם מרכזי בפעילותן של " המפלגה הקומוניסטית הלבנונית" ושל ארגון העבודה הקומוניסטי . התוצאה הייתה עלייה גדולה במספר הפיגועים ובחומרתם , שגרמה לנפגעים רבים בקרב חיילי צה"ל בלבנון . השיא הגיע לאחר תחילת הנסיגה מלבנון בפברואר , 1985 אז אירעו כ 130 - פיגועים בחודש . באותה שנה נפלו 41 אנשים מכוחותינו , בהם רכז שב"כ . פיגועים אלה גרמו לכך שהמטרה העיקרית של פעילות השירות בלבנון הפכה להיות הגנה על צה"ל , דהיינו חשיפת חוליות מפגעות ולחימה בטרור כדי למנוע פגיעה בכוחות הפועלים בלבנון . נושאים כמו איסוף אמל"ח לשמו או בניית תשתית מודיעינית נדחקו הצדה . במקביל להתעצמות הפח"ע החלו ארגוני המחבלים לראות בעובדי השירות את אויבם העיקרי ועשו מאמצים לפגוע בהם . החל מסוף אוקטובר 1982 החלה סדרת התנקשויות בעובדי השירות . כתוצאה מכל אלה נאלצו עובדי השירות להתמודד , הן במישור המקצועי והן בהיבט של שמירה על ביטחונם הם , עם יריבים מכל קצות הקשת בלבנון , ולא רק עם ארגוני הפח"ע הפלסטיניים שהיו היריבים היחידים בתחילת פעילותו של השירות בלבנון . נסוגים לקו האוואלי אין חולק כי פעילות השירות בלבנון תרמה תרומה נכבדה לצמצום רמת הפח"ע בשטח , אלא שפעילות היריבים הייתה כה גבוהה שלא היה די בהישגי השירות כשלעצמו . הסיבות העיקריות לכך קשורות לתנאים הייחודיים לדרום לבנון , כמו קלות התנועה הדו - סטרית בין השטח שבידי צה"ל לבין השטח שבשליטת הסורים והמחבלים , היעדר הרתעה של ממש וכן כמויות בלתי נדלות של אמל"ח ושל תשתיות אנושיות . הפעילות בלבנון לא באה במקומן של משימות אחרות בשטחים ובישראל , שהשירות היה חייב לשמור על רמת ביטחון פנים סבירה בהם . למרות ( ואולי בגלל ) מלחמת של"ג חלה עלייה גדולה ברמת הפח"ע בישראל ובשטחים . הקיפאון המדיני והתגברות הפיגועים הביאו את ממשלת ישראל להחלטה להסיג את צה"ל , ועמו השב"כ , אל קו האוואלי , כדי לצמצם את השטח הכבוש בלבנון ולהפחית בכך את החיכוך עם האוכלוסייה העוינת . בספטמבר 1983 נערך צה"ל , ועמו השירות , על הקו החדש שממנו החלה הנסיגה ההדרגתית שהסתיימה רשמית ביוני . 1985 אז התייצבו כוחות צה"ל על רצועת ביטחון בדרום לבנון . למעשה השירות חדל מלפעול בלבנון ( למעט שלושה אנשים שהושאלו זמנית ליק"ל ) מאז סוף אפריל , 1985 עת פינה צה"ל את מרבית כוחותיו משם . עד סוף 1984 קיפדו 14 עובדי שירות את חייהם בלבנון - שניים מהם תוך פעילות מבצעית , תשעה באסון צור הראשון ב 11 - בנובמבר 1982 ושלושה באסון צור השני ב 4 - בנובמבר . 1983 רק עשרה ימים לאחר פרוץ המלחמה אישר שר הביטחון , לבקשת ראש הממשלה , כי השירות יפעל בשטח שנכבש על ידי צה"ל בלבנון . למרות ההתראה הקצרה התארגן השירות במהירות , וכבר ב 20 - ביוני 1982 יצאה קבוצת חלוץ של השירות והוקמו שתי הנפות הראשונות הפיגועים גרמו לכך שהמטרה העיקרית של פעילות השירות בלבנון הפכה להיות הגנה על צה"ל , דהיינו חשיפת חוליות מפגעות ולחימה בטרור כדי למנוע פגיעה בכוחות הפועלים בלבנון . נושאים כמו איסוף אמל"ח לשמו או בניית תשתית מודיעינית נדחקו הצדה הריסות מפקדת צה"ל בצור
|
|