|
|
עמוד:11
וכך גם היציבות השברירית ממילא . החל מ , 1976 - בהתאם להחלטות הממשלה , נענה המוסד לפנייתם של הנוצרים לסייע להם להגן על עצמם . הדבר התבטא בהדרכת " הכוחות הלבנוניים" - המיליציה הצבאית שגורמים נוצריים שונים חברו להקמתה ככוח מגן בשנים , 1980-1979 לאחר מאבק דמים במחנה הנוצרי . כדי לקיים קשר שוטף עם המנהיגות הנוצרית בלבנון כונן המוסד נציגות קבועה בלב האזור הנוצרי . ככל שגברו פעולות הטרור בצפונה של ישראל והעמיקה ההתבססות של גורמי הפח"ע בלבנון , גבר הצורך בפעולה צבאית מקפת יותר . בעקבות הפיגוע ב"אוטובוס הדמים" ב 11 - במרס 1978 יצאה ישראל ל"מבצע ליטאני" בדרום לבנון , אך גם בו לא היה די כדי לעצור את שפיכות הדמים . במסגרת התוכניות המתגבשות דחפו גורמים בכירים בצה"ל גם " לעלות על הסורים . "בלבנון כך התלקחה " פרשת זחלה" ב . 1981 - בעיניי , זו הייתה שגיאה אסטרטגית , בשל האינטרס המשותף שהיה לסוריה ולישראל לשמור על יציבות לבנון . כהיום כן אז , סוריה השפיעה על התהליכים הפנימיים בלבנון . רק מסוריה היינו יכולים לתבוע אחריות כשליטה בלבנון . בימים ההם לא היה שר ביטחון בישראל . הרמטכ"ל רפאל איתן ( רפול ) כיהן בפועל בתפקיד זה , לצדו של ראש הממשלה מנחם בגין שהחזיק פורמלית בתיק הביטחון . רפול הוא שעסק בכל שלבי התכנון וקבלת ההחלטות לקראת המערכה בלבנון . אביגדור בן - גל ( יאנוש , ( שהיה אז אלוף פיקוד הצפון , פעל רבות ברמה האופרטיבית מול המוסד . בזכות פעילותו ארוכת השנים של המוסד בזירה היו למפקדי צה"ל כלים שאפשרו להם לסייר באזורי הפעולה המתוכננת זמן רב לפני פרוץ הקרבות . תוכנית המלחמה הצה"לית נסמכה רבות גם על סיוע מ"הכוחות , "הלבנוניים שהקשר עמם נוהל דרך המוסד . זאת חרף אזהרתנו שלא לבטוח ביכולתם הצבאית המוגבלת . המוסד היה נגד המלחמה , אך בשל היותו בשטח נתן לצה"ל את כל הסיוע שנדרש ממנו . ממודרים מקבלת ההחלטות לכאורה , היה זה עיתוי נוח - לאחר ביקור סאדאת ונטרול " החזית . "המצרית בנוסף , סאדאת גם הדגיש שאינו רוצה להיות מעורב בעניין הפלסטיני אלא לדאוג לעמו - מצרים תחילה . אצלנו ראש הממשלה בגין נקלע למצוקה עם שובו מחתימת הסכם השלום עם מצרים : בקמפ דיוויד נאלץ בגין להסכים למתן אוטונומיה לפלסטינים , אך היה לו קשה לקבלה מתוך הבנה שזה עלול להוליך לכינונה של מדינה פלסטינית , דבר שהתנגד לו בכל מאודו . מצוקה זו והדחף של צה"ל לפעול ו"לעלות על הסורים בלבנון" הקלו על בגין לאשר את המבצע . זאת על אף התנגדותו של המוסד ( וראשו יצחק חופי - חקה , שהיה בעברו אלוף פיקוד הצפון , ( שהיה אמון על הקשרים עם נוצרי לבנון ופעל בקרבם - בהתאם למדיניות ממשלות ישראל לסייע לנוצרים , להבטיח את קיומם , אך לא להילחם במקומם . המוסד גם לא האמין ש"הכוחות הלבנוניים" מסוגלים לסייע לצה"ל , שהרי לא היו בנויים ככוח צבאי מאורגן . כאשר אריאל שרון , שהתמנה בסוף שנת 1981 לשר הביטחון , יצא לפגוש את ההנהגה הנוצרית בינואר , 1982 הוא הציג לה את תוכניות המלחמה , את המטרה ואת הציפייה שכוחותיהם יסייעו לפעולת צה"ל . שרון אף הביע את תקוותו שאחת מתוצאות המערכה תהיה מערכת יחסים חדשה בין לבנון לישראל , אך המארח פייר ג'מייל הבהיר כי "לבנון חייבת לשמור על גשר לעולם . "הערבי בפברואר 1982 חזרה ובאה משלחת " הכוחות הלבנוניים" לשיחות , כמנהגם מעת לעת , בהמשך לביקורו של שרון ולקראת ההכנות האחרונות למלחמה . במסמך הערכה של המוסד שהגשנו לממשלת בגין לקראת הביקור , בהתבסס על שיחות מקדימות עם הנהגת הנוצרים , הובהר שעמדתם היא שאם צה"ל לא יכבוש גם את צפונה של לבנון , שם משלו אנשי פרנג'יה ( שהתמנה לנשיא בברכת הסורים ובפיקודו הייתה מיליציה - המרדה - יריבתן של הפלנגות במאבק על הנהגת המארונים ) - הרי ש"הכוחות הלבנוניים" לא יוכלו לסייע לצה"ל ו"זו תהיה קטסטרופה ללבנון . " ! משהחלה לבסוף הלחימה ביוני , 1982 הדגיש ראש המוסד חופי שכאשר כוחות צה"ל בשטח , אנשי המוסד " לא קיימים" - וצה"ל מחליט על מה ואיך . ואכן , המערכה התנהלה כשאנשי המוסד שנכחו בשטח ממודרים מקבלת ההחלטות , אך מסייעים ככל יכולתם בקישור ל"כוחות הלבנוניים" ולגורמים אחרים בלבנון . לאחר רצח בשיר אל - ג'מייל , נשיא לבנון הנוצרי , התמנה פאדי פרם כמחליפו . אנשי המוסד , ששברם היה גדול , היו מרוצים ממינוי זה , שכן הכירו את פאדי פרם ואת מתינותו ורצונו לשמור על שקט ועל יציבות . כאשר שר הביטחון ופיקוד צה"ל נפגשו אחרי רצח בשיר בנקודת תצפית מול דרומה של בירות , היה נציג המוסד נוכח , אך כצפוי לא נשאל לדעתו . כשהמוסד התבקש להעמיד לרשות מפקדי הכוחות שעמדו לפרוץ לבירות קצין קישור לבנוני , שידאג לסייע ככל שצה"ל יבקש , כך היה . לאור כל זאת , נוכח התפקיד שהוטל על המוסד במלחמת שלום הגליל והדרך שבה מילא אותו , אין לראות בו את האחראי לכישלון . המבצע אושר על אף התנגדותו של המוסד , שהיה אמון על הקשרים עם נוצרי לבנון ופעל בקרבם - בהתאם למדיניות ממשלות ישראל לסייע לנוצרים , להבטיח את קיומם , אך לא להילחם במקומם במסמך הערכה של המוסד שהגשנו לממשלת בגין , בהתבסס על שיחות מקדימות עם הנהגת הנוצרים , הובהר שעמדתם היא שאם צה"ל לא יכבוש גם את צפונה של לבנון , הרי ש"הכוחות הלבנוניים" לא יוכלו לסייע לצה"ל ו"זו תהיה קטסטרופה ללבנון " ! כוחות צה"ל מפטרלים בדרום לבנון , יוני 1982
|
|