|
|
עמוד:11
פתיחה הספר מציג את פעילותם האמנותית של יהושע סוכול והלל מיטלפונקט בשנים , 2000-1970 74-ש מחזות שלהם הוצגו בתיאטרונים בישראל בעשורים אלה , רובם בתיאטרון של הזרם המרכזי , והם ממשיכים לכתוב ולהציג . סובול , מיטלפונקט וחנוך לוין , שלושה מחזאים מרכזיים כשנים אלו , עיצבו את הדרמה המקורית , ביססו את מעמדה וקבעו את מקומה בקדמת הכמה של התיאטרון בישראל . לוין , שהגיב בסאטירות על מאורעות מידיים במציאות הישראלית , הסווה אותם במחזותיו בדמויות המדגישות את הכלל אנושי , ואילו סובול ומיטלפונקט מציגים את המציאות הישראלית מקרוב , ומתייחסים במחזותיהם ובסאטירות - שאת חלקן כתבו בשיתוף - למאורעות מהמציאות הישראלית והיהודית . גם הרחקה לדברי ימיו של עם ישראל באה להבליט את העכשיו . על חנוך לוין התפרסמו מחקרים אחדים , על סובול ומיטלפונקט , שעיצבו את פניו של התיאטרון הישראלי המגיב למציאות חברתית , נכתבו מאמרים , אך לא נערך מחקר מקיף ושיטתי על יצירתם . ספר זה בא למלא את החסר . הספר בוחן דרך ניתוח המחזות , הלשון ושפת התיאטרון את דיוקן החכרה הישראלית המשתקף בהם . חיילי מילואים , אנשים בבית קפה שכונתי ואנשים תקועים בפקק תנועה הם תמונת ראי של חברת מהגרים שיש בה מפגש תרבויות ופערים חברתיים . יחסים בין-דוריים מוארים גם הם כעימות של אבות-מהגרים - אצל סובול אבות-מייסדים - עם בניהם שנולדו בישראל . הישראליות במחזות מאופיינת בשסעים חברתיים בין מזרחים לאשכנזים ובין דתיים לחילונים . המחזות משקפים חברה מתפרקת מערכיה המוסריים והאידאולוגיים , המעדיפה רווחים קלים ומהירים המושגים בדרכים לא כשרות . שני מאורעות מכוננים - השואה ומלחמות ישראל - מעצבים במחזות את זהותה של החכרה הישראלית . העיסוק בהם קשור בזיכרון . המחזות עוסקים במתח בין הזיכרון הפרטי לזיכרון החברתי , ( Halbwachs , 1992 ; Nora , 1993 ) ומציעים זיכרון נגדי בתגובה לזיכרון הקולקטיבי המקובל . בהתייחסותה לשואה ולמלחמות , החברה הישראלית רואה את עצמה כקרבן בהעמידה חיץ ברור בינה לבין האחרים , התוקפנים והפוגעים . סובול מעצב זיכרון חברתי שונה כשהוא מטשטש את ההבדל בין היהודים-הקרבנות לנאצים-התליינים , ומראה שהיהודים סיגלו לעצמם את תכונות מעניהם . מיטלפונקט מציע לחלץ את השואה מהזיכרון החברתי שהלאים
|
|