|
|
עמוד:7
גיל אייל הקדמה קובץ זה מאגד ארבע הרצאות על תיאוריה ביקורתית שנישאו במכון ון ליר בירושלים בתחילת קיץ , 2010 לרגל חילופי עורכים בכתב העת תיאוריה וביקורת . דברים נישאו מפי עדי אופיר ויהודה שנהב , שני עורכיו הקודמים של כתב העת , וכן מפי חנן חבר , שליווה את תיאוריה וביקורת למן הגיליון הראשון , וליאורה בילסקי , העורכת של כתב העת בהווה . במידת האפשר , הטקסטים נשמרו במתכונת של הרצאות מדוברות , כפי שנשמעו באותו ערב , והם כוללים אך שינויים מועטים . המטרה הייתה לשמר את אופיין כפי שנישאו ברגע היסטורי מסוים , לפני קהל מסוים , בתחושה של דחיפות היסטורית - ומתוך החופש שמעניקה ההרצאה לדוברים ולמאזינים לנסות , למשך עשרים דקות או יותר , קו מחשבה מסוים , למצות אותו עד תום ואז אולי להניחו בצד לטובת קו אחר . הייחוד העיקרי בקובץ זה אינו בהרצאות עצמן אלא בתגובה שנוספה להן , שבה מתפלמס ראש מכון ון ליר , פרופ' גבי מוצקין , עם הדוברים , ומתחיל - יש לקוות - ויכוח נרחב יותר ורב משתהפים על הרעיונות הכלולים בקובץ . הערב ציין מלאות עשרים שנה ו 36 גיליונות לכתב העת תיאוריה וביקורת . הגיליון הראשון של כתב העת ראה אור בקיץ , 1991 והוא כלל מאמרים מאת עזמי בשארה , אביגדור פלדמן , עדי אופיר , חנן חבר ואחרים . בעשרים שנות קיומו , תיאוריה וביקורת שינה לחלוטין את אופי הדיון הביקורתי בישראל ואת היקפו . ראשית , כתב העת נאבק להציב במרכז השיח הציבורי הישראלי נושאים שהוכחשו ונדחקו אל השוליים . מאמרים רבים , ולפעמים גיליונות שלמים , הוקדשו לכיבוש , לנכבה הפלסטינית , לגזענות ולהדרה של הפלסטינים אזרחי ישראל . במקביל , תיאוריה וביקורת החל גם את הדיון בכינון הקטגוריה של המזרחיות , בהדרת המזרחים ממרכזי הכוח של החברה והתרבות הישראלית , וביצירת אפיסטמולוגיה שבכוחה לאתגר את
|
|