|
|
עמוד:11
במשטרים אימפריאליים כה רבים , טוב עתה יותר בחוץ מאשר בפנים . בדומה לכך , לאחר זמן רב , לא היו כל ספקות בציבור בעלי זכויות היתר המדושנים , שבעי הרצון מעצמם ( על אף חולשותיהם בתחום ההיגיינה האישית , ( שהקיפו את לואי ה , 15 לואי ה 16 ומארי אנטואנט בפריס ובוורסאי ותמכו בהם . מערך אדיר של רעיונות כלכליים , פרי רוחם של הפיסיוקרטים , אושש את העקרונות שמכוחם באו על גמולם אותם מועדפים . הרעיונות הללו תמכו במערכת כלכלית — פיארו מערכת כלכלית — שייחסה את כל העושר הלאומי ( למעט ניכויים שטחיים לסחר ולייצור תעשייתי ) לבעלי האדמות , דהיינו , לאריסטוקר טים ששכנו בחצר המלוכה ושירתו אותה . וכך נמשכו הדברים . היזמים הגדולים ועושי דברם , שחלשו על החיים הפוליטיים בבריטניה , בגרמניה , בצרפת ואחר כך בארצות הברית במאה התשע עשרה , ואף בעשורים הראשונים של המאה העשרים , לא פקפקו כהוא זה בשליחותם הכלכלית והחברתית , ואף זו באה על אישורה , כיאה וכיאות , מפי הכלכלנים הקלאסיים . איש לא יכול לחוש אשמה על ששפר עליו מזלו , לעומת מעמד עובד שלדברי ריקרדו ומלתוס התרבה בלי ליאות , ודרדר את עצמו תוך כדי כך אל סף הקיום . איש לא יכול לחוש אשמה על כפיפותו למערכת שוק שגמלה על מאמץ על פי תרומה כלכלית ספציפית ותרומה חברתית נרחבת יותר . בפרוס המאה העשרים היו הניכור והזעם שחוללה התייחסות זו גלויים לכל עין , כפי שהיו גלויים גם המצוקה הכלכלית והניצול . בבריטניה נקט שר האוצר לויד ג'ורג' צעדים להקלת המצב , באמצעות מיסוי , סיוע רפואי לחסרי הישע ובייחוד פיצוי למובטלים . צעדים אלה נתקלו בהתנגדותם האלימה של השאננים , המרוצים מן המצב כפי שהיה . השנים 1910 ו 1911 ידעו משבר חוקתי , שתי מערכות בחירות ותהפו כה פרלמנטרית שהיתה אולי הגדולה ביותר מאז אוליבר קרומוול . כיום מקובל ברבים כי אותם צעדים , שבני המזל כה התנגדו להם בשעתם , הצילו את הקפיטליזם הבריטי בשנים הקשות שלאחר מלחמת העולם הראשונה . הנסיבות היו זהות כעבור זמן קצר בארצות הברית , שם התעוררו ספקות , בבוא השפל הגדול , באשר ליכולתה של המערכת הכלכלית האמריקנית להוסיף ולהתקיים אחרי — 1932 אם אמנם היתה ראויה להוסיף ולהתקיים — נוכח אבטלה נרחבת ללא פיצוי , אסונות במגזר החקלאי , זקנה ללא קצבאות , התנגדות לאיגודים מקצועיים וניצול נשים וילדים בחרושת . הארץ היתה קלחת רוחשת של אי נחת , אולם זו לא
|
|