|
|
עמוד:11
פתח דבר במהלך שישים שנות קיומה של מדינת ישראל , רגילים אנו לדבר על ישראל " הראשונה" וישראל , "השנייה" כשהכוונה היא לחלוקה בין ישראל המבוססת הוותיקה ובעלת המעמד החברתי כלכלי גבוה , לבין ישראל של ערי הפיתוח ושכונות המצוקה , של מפוני המעברות ועולים זה מקרוב באו , ושל בעלי מעמד חברתי כלכלי נמוך . זו החלוקה המקובלת . מזווית הראייה האישית שלי , יש אכן שתי , "ישראל" אך בחלוקה שונה בתכלית . בעשר השנים בהן הייתי באוהלי תורה - בישיבת "קול תורה" בירושלים , בישיבת "כנסת חזקיהו" בזיכרון יעקב ( כיום , בכפר חסידים ) ובישיבת פונוביד בבני ברק - הכרתי את ישראל . "אחת"ה עם נישואי עברתי מירושלים לתל אביב , שם כבר התוודעתי לישראל . "אחרת"ה כאשר התחלתי להורות תנ"ך ותלמוד בבתי ספר תיכוניים כלליים בפתח תקווה ובתל אביב , נוכחתי לדעת כי תהום פעורה בין שני חלקי החברה הישראלית וכי היא הולכת ומעמיקה מיום ליום . זה קרוב ליובל שנים שהנושא הזה עומד בראש מעייני , ואינני רואה את האור בקצה המנהרה . כל אחד יודע כי האמונה היהודית , התורה והמצוות שמרו על עם ישראל לדורותיו בכל התפוצות . כל אחד מבין כי ללא המורשת היהודית היינו יורדים מבימת ההיסטוריה , כדרך שירדו ממנה עמון ומואב , פלשתים ואדום , צור וצידון , אשור , בבל , פרס ומדי , יוון העתיקה , רומא גבירת הממלכות , קרתגו ואומות נוספות . אך דא עקא , לרבים מבני עמנו , מורשת זו לוטה בערפל . כיצד אפשר להוקיר את מה שאינך יודע ? כיצד אפשר לכבד את מי
|
|