|
|
עמוד:8
בוחן את הבניית זהותם של חיילים לא קרביים , וטוען שקשר הרמוני בין גבריות , צבא ואזרחות מתאים לתיאור הקבוצה ההגמונית , אך דווקא מחאה נגד שיח הגמוני זה והבדלים אתניים ומעמדיים הם המכריעים בכינון הזהות הגברית והאזרחית של חיילים לא קרביים . דני קפלן , במאמרו "הבניית רגשות של לחימה כאתר מרכזי של 'לאומיניות , '" תורם מבט נוסף אל ריבוי הזהויות הגבריות בצבא . באמצעות המושג "לאומיניות" ( לאומיות ומיניות ) שהוא טובע , הוא מנתח את הרגשות הגבריים כמרחב דגקי לאומי הכולל קשת רחבה של רגשות המעוגנים ביחסים הפוליטיים , החברתיים , האישיים והאינטימיים בין גברים - מה שנהוג לכנות יחסים הומוחברתיים . לטענתו , לקישור בין לחימה ותשוקה מינית יש תפקיד מרכזי בהבניית רגשות של לחימה , רגשות המתווכים באמצעות העיקרון של "אחוות . "הלוחמים גם סביב המיניות , כמו במישור של ניהול התוקפנות , הארגון הצבאי הולך על חבל דק בין הצורך לשמור על רף גבוה של תשוקה לבין הצורך לשלוט בה ולממשה רק בפעולת הלחימה . חיים נוי , ב"סיפורים של גבריות הגמונית : גוף ומרחב בסיפורי תרמילאים , "ישראליים בוחן מרחבים חדשים שבהם מתכוננת זהות גברית ישראלית . הוא מנתח את הגבריות הישראלית במפגש שבין גבריות , גוף ומרחב , כפי שהם משתקפים מסיפורים של גברים ישראליים צעירים שהשתתפו בטיול תרמילאי . לטענתו , הגבריות הישראלית ההגמונית מגולמת בגופם של התרמילאים , במרחב שגוף זה נע בו , ובמשמעות היחסים העולה מפעילות הגוף במרחב . מסעות רגליים באזורים כפריים והרריים במזרח הרחוק נעשים לפרקטיקה צבאית טיילית קולוניאליסטית , שבמסגרתה מרחבי התיור והגוף המטייל נהפכים לאתר נוסף ל"כיבוש" ולביטוי הגבריות הישראלית . זהות מתוך "זרות" נבחנת על ידי דניאל מונטרסקו , במאמרו העוסק ב"הבניות תרבותיות של גבריות ערבית . "ביפו מונטרסקו פורם את הרטוריקה המציגה "שפת גבריות" אחידה בקרב גברים פלסטיניים ביפו , וחושף את המאבק התרבותי המתחולל בין שפות שונות המשקפות את המתחים הפוליטיים התרבותיים המתקיימים במרחב המגדרי והעירוני . הוא מסתייע במושג הזרות הזימליאני כדי לנתח מתחים הקשורים לעמדתם הסתורה והרב משמעית של גברים פלסטיניים כלפי מוסדות המדינה , כלפי השכנים היהודיים , כלפי עירם וכלפי זהותם שלהם . מתחים אלה משלבים ניכור ושיתוף , ריחוק וקרבה , איבה וידידות , ומכוננים מסגרת פוליטית ותרבותית מורכבת המשפיעה גם על תפיסות של מגדר ומשפחה וגם על הזהויות הגבריות השונות . ניצה ינאי ורותי ליפשיץ אורון מנתחות את נסיונות הפיוס בין דתיים וחילונים לאחר רצח רבין . ב '" צו פיוס' - השיח האלים של מתינות" הן מצביעות על הבעייתיות שבשיח הפיוס הישראלי הצומח מתוך פוליטיקה של חרדה . לטענתן , מאחורי הדיבור על מתינות , הבנה והקשבה עומדת , באופן פרדוקסלי , רוח אלימה . קבוצות הפיוס בין חילונים לדתיים מייצגות פוליטיקה של קונסנזוס לאומי הנתמכת מוסרית וכספית על ידי המדינה . הפוליטיקה של "צו פיוס" מנסה לשחזר חמקמקות משפטית , פוליטית ותרבותית , במסווה של מתינות והידברות , על מנת לייצב מחדש את גבולות הלאום . לעומת השיח הבנוי על עיקרון של קונסנזוס ( לאומי פנימי , ( החוקרות מציעות לעבור למסגרת של נדיבות ופוליטיקה של ידידות אשר פותחת מרחב ציבורי לפרקטיקות מכלילות ומגוונות . הן רואות בתחושות ההיברידיות "גם וגם" או "לא ולא" ( וכל מה שביניהן ) פוטנציאל לשינוי האלימות .
|
|