|
|
עמוד:י
והבהירה ושמחת החיים של הדרוס . בורקהארט חי לאורך כל המאה התשע עשרה ונפטר בשנת . 1897 ואף כי מנקודת תצפית של המאה האומללה ועקובת הדמים , שבה אנו חיים , המאה התשע עשרה נראית לנו כמעט באידיליה , כבר חש בה בורקהארט תסיסה של התפוררות ושל שקיעה . ב 1872 הוא כותב 'שנת 83 . 'למהפכה לפני עיניו עברו מהפכות , 1848 , 1830 הקומונה של 1871 והמלחמות של 1867 , 1859 , 1848 ו . 1870 הפאטריצי של באזל חש בערעור היסודות שעליה הושתתה תרבותו , וקולות המחאה של העניים והמדידה של עמים מדוכאים נשמעו לאוזניו כקולות אימה וזוועה של בארבארים , המתדפקים על שערי הקיסרות הרומאית במאה השלישית והרביעית : התפוררות וניוון מבפנים והסתערות בארבארים מבחוץ . יום שבו קיבל בורקהארט את משרתו האוניברסיטאית בבאזל תמה במובן מה הביוגראפיה שלו . מצד אחד בא אל המנוחה ואל הנחלה , ומצד שני חל בו איזה שיברון רגשי לרגל אהבה שלא באה על תיקונה . הפרופיסור הבאזילאי , רווק בודד הגר בדירה בת שני חדרים דלים מעל למאפיה , יטווה מעתה את חוט חייו בין ביתו ובין האוניברסיטה העתיקה , השרויה בצל עצי ערמון על גדות הנהר רהיין . השיגרה של הוראה וכתיבה נשברת רק על ידי נסיעות לחוץ לארץ , שהיו צורך נפש למלומד הזקן , והחלפת מכתבים עם ידידים , מעריצים ותלמידים , כשהוא צופה בזעם הולך וגובר על תעתועי דורו . בורקהארט היד . לחלק של הנוף הבאזילאי , עמוד בין העמודים שעליהם נשענת האוניברסיטה , עד כדי כך שלא נתלבט ולא היסס כל עיקר לדחות את ההזמנה האומרת כבוד , לרשת את הקאתדרה של ליאופילד ראנקה באוניברסיטת ברלין . כמשב רוח מרענן , מסעיר ומבהיל הופיע בסוף שנות השישים של המאה התשע עשרה באוניברסיטה של באזל פרופיםור צעיר בן כ"ד לפילולוגיה קלאסית ושמו פרידריר ניצשה . בורקהארט בימינו העיון במשנתו של יעקב בורקהארט מן הראוי שיתנהל ברוח השקפתו , שההיסטוריה ( כמדע ) היא כלל אותם הדברים בדורות עברו שבתקופה יותר מאוחרת בני אדם מוצאים בהם ע ניין . מה הוא אפוא העניין שאנו מוצאים בבורקהרט קרוב לשבעים שנה אחרי מותו וכמעט מאה שנים מאז סיום מפעלו המדעי העיקרי ? את הפרספקטיבה של ימינו קובעת בראש וראשונה עובדת התרחבותה העצומה של היריעה הגיאוגראפית המדינית . גזעים ותרבויות , אשר עד בד . היו מחוץ
|
|