|
|
עמוד:11
אסתיטיות מסוימות מעלות את הקליטה הבלתי אמצעית של היצירה על ידי הצופה לדרגת ערך עליון ; היצירה הצריכה למתווך אינה טובה ' פירושה על ידי המלומד מעיד על אבדן ( או העדר ) ערכה . גירהן ראסלךן , סופר אנגלי ובעל שיטה אסתיטית רבת השפעה במאה התשע עשרה' דיבר על 'העין התמימה' ' והיא נראתה לו כעדות לטוהרה של האמנות עצמה . רעיונות אלה זכו לתפוצה רבה בזמן החדש' ולרבים נראה כאילו מגלמים הם אמת המובנת מאליה ואינה ניתנת כלל לעירעור . כלום נכון הדבר ? כלום עוסקים הפירושים המדעיים למיניהם רק בצדדים שוליים של היצירה האמנותית , כטענת מתנגדיהם' ואין הם מעלים ואינם מורידים לגבי הבנתה ? או שמא מגלים אנו יותר פנים ומבחינים יותר רבדים ביצירה האמנותית לאחר שלמדנו את מקומה בהיסטוריה וניתחנו אותה ניתוח מדעי ? אין אנו מתכוונים לדון כאן בשאלות אלה בהרחבה' ונציין רק את האופן שבו הן מצטיירות להיסטוריון של האמנות . המאמין כי הצופה יכול למצות את החבוי ביצירה האמנותית מתוך התנסות ישירה בה' בלא הכשרה ובלי לשאול שאלות שאין ההסתכלות הבלתי אמצעית יכולה להשיב עליהן' מניח כי בפגישה בין צופה ויצירה אין הצופה אלא קולט פאסיבי מעיקרו' מעין 'לוח חלק' שהיצירה מטביעה את עצמה בו בלא שהוא עצמו ישתתף בצורה כלשהי בתהליך הקליטה והניסיון האסתיטי . נדמה כי אין צורך בדיונים פסיכולוגיים מקצועיים כדי לראות טעותה של תפיסה זו . מסורות גדולות פיתחו את רגישותו של הצופה —ושל האמן—לצורות' לצבעים ולנושאים מסוימים יותר מאשר לאחרים' ורגישות זו היא מרכיב רב משקל בכל התנסות אסתיטית' גורם המשפיע על הפגישה שבין הצופה והיצירה . דבר זה אולי בולט בעיקר בתחום הנושאים המתוארים ביצירה . צופה המושרש במסורת הנוצרית של התרבות האירופית יראה תמונת 'הסעודה האחרונה' באופן שונה מכפי שיראה תמונה זו צופה שמכורתו התרבותית שונה היא' כגון מי שעוצבה רוחו בתרבויות המזרח הרחוק . אף כי מותר להניח' כי היצירה תעורר תגובות בנפשות שניהם' הרי נוטים נהיה להאמין' כי הצופה האירופי יבחין ביצירה עצמה נדבכים רבים יותר ושונים מאלה שיבחין בה איש התרבות האחרת' וכי תגובתו האמוציונאלית של האחד עשויה להיות שונה מתגובתו של האחר . זו רק דוגמה קיצונית והיפותיטית למצב דברים שאפשר למצוא לו דוגמאות קרובות רבות . מי שמצוי במסורות הסמלים ובעולם האסוציאציות של ימי הביניים יגלה ביצירה מדייאבאלית פנים רבות ושונות ממה שיגלה באותה יצירה עצמה מי שאינו מצוי באותן מסורות ואסוציאציות . הידיעה' שהיא עצמה אינה שאובה מן היצירה האמנותית' משנה מראייתנו את הפסל או התמונה ; הפגישה האמורה להיות 'בלתי אמצעית' אינה כה בלתי אמצעית כפי שסוברים רבים . וראוי לציין' כי אין כוונתנו רק לזיהוי הנושאים המתוארים ( כגון זיהוי סצינה המתוארת כעלילה מקראית ) או לפיענוח הנכון של ממלים' אלא להבחנת האופי ההבעתי של דמויות' עלילות ויצירות' רוצה לומר' יסוד הנחשב בדין כיסוד 'אמנותי' מובהק וסגולי . צופה השואב מן המסורת המערבית' שהמקרא ממלא בה תפקיד כה חשוב' יבין את האופי ההבעתי של הדמויות בתיאור עקידת יצחק באופן יותר מעמיק ויגיב על עיצומה של הסצינה בצורה יותר ברורה ואינטנסיבית מאותו צופה' שעולם
|
|