|
|
עמוד:8
שמשה מנדלסזון ייצג בכל הפולמוס הזה את השםקפת העולם של ההשכלה ולא זו של היהדות , ושמנדלסזון בפולמוסו נגד ידידו המנוח לא שם את לבו כלל לתפיסתו ההיסטורית והסוציאלית . לנו , בני המאה העשרים , שהתחנכנו על ברכי רעיון ההתפתחות של המאה הקודמת , נראה רעיונו היסודי של לסינג על חינוך המין האנושי כולו הרבה יותר קרוב ליהדות מתפיסתו של מנלדסזון , הרואה לפניו רק את 7 vn 7 כולו הרבה יותר קרוב ליהדות מתפיסתו של מנדלסזון , הרואה לפניו רק את היחיד בהתפתחותו , וכופרת לחלוטין בחינוכו ובהתקדמותו של 'הגוף , 'הקיבוצי המין האנושי . הפרקים על הרדר והאמאן ממשיכים בביקורת על מנדלסזון מבחינה תרבותית היסטורית . בהיותי צעיר בפראג התארגנו צעירי בני ברית וכינו את אגודתם Herder- , Vereinigung אגודת הרדר ; מנהיגם היה וילי האס . כנראה הרגישו הצעירים האלה בלבם את הרוחב ואת המעוף של רעיונות הרדר והסופר , שאותו לא הכרתי אז . ניסיתי כעת בפרק השלישי של ספרי לעקוב אחרי הזרמים הרבים והשונים שהתאחדו בהתפלספותו של הרדר וברעיונו , שהאדם הוא יציר נבחר של אלוהים , באשר 'הטבע' ל א דאג לו , אלא מסר אותו כביכול לעצמו . לתורתו של א . ד . גורדון קירבה רבה לתורת הרדר , וניסיתי להבליט קצת מן הקווים המשותפים לשני הוגי דעות אלה בתחום היחס שבין השכל המיכאני להשגה החיונית , וכן בתפיסת מהותה של האומה בניגוד למדינה . אין צורך ואין אפשרות במסגרת המבוא הזה להבליט קווים מיוחדים מתוך הפרקים האחרונים של הספר המוקדשים לקאנט . ברצוני רק לומר מלים מעטות : אין אני רואה את עצמי כקאנטיאני . חונכתי בבית מדרשו של מתנגדו החריף של קאנט , פראנץ ברנטאנו , המורה של מורי , אנטון מארטי , ובנעורי כתבתי ספר ( בגרמנית ) על ברנארד בולצאנו . בבית מדרשו של בולצאנו חובר הספר . Prihonsky , Anti-Kant ובכל זאת אין אני יכול ללכת בעקבותיהם של מורי ולהתנכר לתורותיו של קאנט . קאנט יצר את השפה הפילוסופית שבה אנחנו הוגים היום . בלי ידיעת המושגים , שיצר ויצק קאנט , לא היינו יכולים כיום להתפלסף . ולכן דרושה ידיעה מדוקדקת של קאנט לכל מי שרוצה היום להשתתף בוויכוח הפילוסופי . הנני מודה , ותקצר לשוני להביע תודתי זו , לשני חברים , שעזרו לי מבחינה טכנית ומבחינה נפשית בשעת כתיבת ספר זה 1 לידידי פרופ' משה ברש ולמזכירתי רחל הרמן . הם , יחד עם אשתי , נתנו לי את האפשרות לעבוד . הנני מקריא את השורות האלה באסרו חג שבועות תשל"ג . אתמול , בשעת התפילה , חיפשתי ביטוי לרגשותי בספרו של ד"ר יוסף שכטר 'שבת ומועדים / שם מצאתי מלים אחדות ואני מבקש רשות לסיים את דברי בהן :
|
|