|
|
עמוד:7
הקדמה הכרך הראשון של הספר הזד . שיצא ב 1970 היה מיועד , כשמו , לתאר את 'תולדות הפילוסופיה החדשה מניקולאוס קוזאנוס עד תקופת ההשכלה' 512 ) . ( 'עמ הכרך השני הזה ממשיד את הקו , ומכיל את תולדות המחשבה הפילוסופית בתקופת ההשכלה האירופית ואת הפילוסופיה של קאנט בכלל זה . הכרך השני הזה , הנמסר עתה ליד הקורא העברי , פותח בפילוסוף הצרפתי שווייצי ז'אן ז'אק רוסו , ששמו קשור בתולדות המהפכה הצרפתית . MTptn כאן היה להבליט את הצד העקרוני שבהתפלספותו ואת החתירה לקראת 'חוקי ראשית של עולם , 'הרוחות שהיא חשובה לפילוסוף יותר מן המסקנות הפוליטיות עצמן . כידוע , כינה קאנט את רוסו 'ניוטון של , 'המוסר ניסינו אפוא להראות , במה נשתנתה תורת המוסר שלו מתורת המידות של הפילוסופים האנגלים וכיצד השפיעה על תורת המידות של קאנט . לפרק השני קראתי 'ההשכלה האירופית מעמיקה את . 'שורשיה הקורא נדרש להבין את הערוצים השונים שבהם מתפתחת תנועת ההשכלה באנגליה , בצרפת ובייחוד בגרמניה , ואת ההשלכות שהיו לשוני זה לגבי הדיון בשאלות הפילוסופיות ואף האזרחיות שהניעו את תנועת ההשכלה . כאן מקום רב לחידוש הדיון בשאלת עמדתו ההיסטורית של משה מנדלסזון . כבר הזכרתי במבוא לכרך הראשון , שאגי רואה את המשמעות ההיסטורית של ההפיכה הציונית בתוך היהדות בזה , שאין אנו יכולים לחיות חצויי נפש , 'יהודים' מכאן ו'אנושיים' מכאן . מאז הופעת הכרך הזה הופיע ספרו של •> T > T רוברט ולטש , שהבליט את השאיפה לאחדות הזאת אף בשם ספרו הגרמני : 'יהדותנו אינה כיום בגדר של " שמורה" , 'בהיסטוריה אלא שומה עליה , על היהדות , להתמודד עם העולם ולחפש את מקומה בעולם . מתוך השקפה יסודית זו הקדשתי בכרך הראשון ליהודה אברבנאל פרק מיוחד בתולדות הפילוסופיה , וכן , כמובן , לברוך שפינתה . הפעם , בכרך זה , חייב משה מנדלסזון לתפוס את מקומו , והוא נידון כאן בוויכוחו עם לסינג ( אחרי מותו ) ובביקורת אשר ביקר האמאן אותו ואת ספרו . 'ירושלים' ראויה לתשומת לבנו העובדה , * זה מקרוב יצא בהוצאת מוסד ביאליק ספת של ירמיהו יובל : 'קאנט וחידוש . "המיטאפיסיקה בשעת כתיבת המבוא הזה לא היה עדייו סיפק בידי לקרוא את הספר בצורתו הנוכחית , אך חובה נעימה לי להעיר את הקורא בתחילת דברי על הופעת הספר הזה , כי השאלה שירמיהו יובל מעמיד לפנינו — האם וכיצד אפשר יהיה לחדש את המיטאפיסיקה אחרי קאנט ז — תעמוד גם במרכז דיוננו כאן , ובכרך השלישי , שאותו אני מכין , אי"ה , ושיהיה מוקדש לי . ג . םיכטה ולפ . ו . י . שלינג .
|
|