|
|
עמוד:12
זהו גס הבסיס הרעיוני ליחס שקבעו מורי ההלכה לסמכות השלטון הלא יהודי . יותר משהוא נבנה מהכרת סמכות ההלכה בכוחו של השלטון , או מתוך שאין לה ברירה אלא להיענות לאתגר שהוא מציב —הוא נבנה מן ההכרה בחיוניות קיומו . הצורך במסגרת מדינית נתפס כצורך אנושי . ביחוד בולט הדבר בדברי ר' יוסף אלבו , המסכים ל"מה שאמרו חכמים ( אריסטו ) שהאדם מדיני , "בטבע היינו שהוא יצור פוליטי , ועליו לחיות בתוך קבוצת אנשים בגודל כלשהו שיש עליה מרות השומרת על צדק כללי וסדר ציבורי , ומדכאה רשע . מדברי ר' יוסף אלבו עולה שהצורר למסגרת מדינית הוא כללי הן מפני שהוא מציג את דבריו כהסבר לפילוסופיה הקלאסית והן מפני שמשתמע במפורש מדבריו ... " שראוי שיימצא לכל קיבוץ אשר במחוז אחד , או באקלים אחד , או לכלל האנשים אשר בעולם" ( הדגשה שלי , ( כדי "שלא יתקוטטו האנשים בהתחברם יחד מתוך העסק והמו"מ אשר ביניהם , והסידור הזה יכלול על השמירה מן הרציחה והגנבה והגזל ודומיהן " . .. גם מאמר חז"ל "והוי מתפלל בשלומה של מלכות" נובע מחשש שאלמלא היה קיים מורא מפני מלכות , היו הכול נפגעים ואף ישראל בכללם . לכן , משהוכר הצורך בשלטון הוכרו החקיקה והאכיפה בסמכויות אימננטיות שלו , אשר בלעדיהן אי אפשר לו לתפקד , ואלה הוענקו לסמכות של שלטון יהודי וגם לסמכות של שלטון לא יהודי . אולם שלטון נועד ליותר מהטלת מרות וליותר מהבטחת ישובו של עולם . לשלטון גם היבט בונה והוא מאפשר חיים רוחניים . לדעת הרמב"ם , אולי בעקבות אריסטו , ההגנה היא רק אחד מתפקידי הקיבוץ המדיני , תפקיד פחות חשוב אם כי חיוני להגשמת תפקידו העיקרי להשיג שלמות רוחנית . כלומר , המסגרת המדינית והמעורבות בחיי הציבור צריכים להיות מבוססים על המסורת היהודית , הזהה בתפיסת הרמב"ם עם השקפת עולמו הפילוסופית . ואין הרמב"ם יחיד בגישתו . דברים דומים נלמדים מדברי ר' מנחם בן שלמה המאירי , מגדולי התלמוד בפרובנס במאה השלוש עשרה ; מר' יוסף אלבו , 13 ומרש"ר הירש , ועוד . עם זאת , אין השלטון מחויב לקדם חיים רוחניים בעלי תוכן מוגדר , אף אם זוהי מטרתו האמיתית , וההצדקה לקיומו ; ולכן ניכרת נטייה לרסן מסגרת מדינית המציבה לה מטרה רוחנית הנחשבת שלילית ביהדות . הדרישה המינימלית מן השלטון היא לבל יפריע למרקם החיים הרוחניים . עובדה זו היא שקובעת את ההבדל העיקרי ביחס מורי ההלכה להגבלת הסמכות היהודית לעומת יחסם להגבלת הסמכות הלא יהודית . ככל שנוגע לחכמי ההלכה , הלגיטימציה של סמכות שלטונית כלשהי
|
|