|
|
עמוד:11
ידי השכל . הסטואה האמצעית והמאוחרת נקטו גישה פשרנית יותר וגרסו , כי אין לבטל את הרגשות וההיפעלויות לגמרי אלא , ברגע שאנו מרגישים כי אנו מונעים על ידיהם , עלינו מיד לעצור בעדם ולפנות להגיון . אדם הנוטל על עצמו אורח חיים שכזה גם מתייחס בשלוות נפש למוות — הוא יודע כי בימי חייו הוא זיכך את נפשו בכך שחי על פי הטבע והונחה על ידי השכל , שהוא הניצוץ האלוהי באדם , ולכן בשעת מותו תצא נפשו ותתמזג עם אותו יסוד אלוהי . כינוי נוסף ליסוד זה הוא " האש היוצרת" המפיחה בכל הבריאה את רוחה . אש זו אינה ניצחית ובסופו של דבר עתידה לכלות — אולם , מיד עם סופה תחל בערה חדשה של " אש יוצרת" שתמלא את היקום . מכאן נובע כי היקום כולו , למעשה , הוא סדרה ארוכה של בערות חוזרות ונשנות — דבר מגיע לקצו ומתוכו נולד דבר חדש . מחשבות לעצמי הגיגיו של מרקוס אורליוס הם , רובם ככולם , סדרת תרגילים רוחניים כפי עקרונות האתיקה הסטואית שהוזכרו לעיל . תכלית האימון הרוחני היא אחת : לחשל את האדם לחיות את חייו כהלכה בעולם הזה ולפתח מודעות מושכלת ורגישות תבונית הן לעצמו הן לכל הסובב אותו : בכל שעה תן דעתך והיה נחוש , כיאה לרומאי ולגבר , להשלים את עמל כפיך בדיקנות , בהוד שאינו מעושה , בחדווה , בחופשיות ובצדק . תן לעצמך מנוחה מיצירי הדמיון האחרים . 6 לניתוח יצירתו של מרקוס אורליוס ולדיון בה אגב התייחסות מקיפה לרקע הפילוסופי הסטואי שמתוכו צמחה , ראו ספרו של נתן שפיגל , מארקוס אורליוס , קיסר ופילוסוף , ירושלים : מאגנס , . 1980
|
|