|
|
עמוד:10
בתקופתה האמצעית — המאות השנייה והראשונה לפנה"ס — יוצגה התורה הסטואית בעיקר על ידי שני ההוגים פוסידוניוס ופנאיטיוס . השוני בין הסטואה העתיקה ( של זנון , קליאנתס וכריסיפוס ) לבין זו האמצעית טמון בכך , שפוסידוניוס ופנאיטיוס נקטו גישה פחות מחמירה לגבי העקרונות הסטואיים הנוקשים ( ראו להלן . ( תקופתה המאוחרת של הסטואה יוצגה ברומא , במאות הראשונה והשניה לספירה , על ידי הפילוסופים סנקה 1 ) 65-ס"לפנה לספירה , ( אפיקטטוס 135- 55 ) לספירה בערך ) והקיסר מרקוס אורליוס 180- 121 ) לספירה . ( מבין כל נציגי האסכולה שמנינו , סנקה הוא היחיד שכתב את חיבוריו בלטינית ; כל השאר כתבו יוונית . עקרון היסוד לחיי האדם על פי ההשקפה הסטואית הוא " החיים לפי . "הטבע כלומר , הטבע נוצר על ידי השכל האלוהי והוא הוא המושל בו . בכל פן של הבריאה יש ניצוץ של אותו יסוד אלוהי , " היסוד , "המושל ובאדם , שהוא נזר הבריאה , מצוי יסוד זה בכמות גדולה יותר מאשר בכל מרכיב אחר של הטבע — חי או דומם . מכאן , ראוי לו לאדם לכוון את חייו על פי חלק האלוה שבו ולחיות את חייו על פי תכתיבי ההגיון . החכם הסטואי האידאלי מבין שכל מה שמתרחש קורה בהשגחת ההגיון האלוהי ולכן עליו לקבל זאת ולחיות על פי הטבע ; זו היא המעלה הטובה היחידה . לעתים השגתה לא קלה ואינה כרוכה בתענוג — עלינו לשאת בעוני , כאב וסערת רגשות מתוך השלמה שאין הם אלא דברים של מה בכך . הרי השכל הוא שצריך למשול בכול . הסטואה העתיקה , אם כן , גרסה כי יש להתייחס בביטול מוחלט לכל נושא הרגשות — אין הם אלא תגובות אימפולסיביות לרשמי המציאות . על האדם החכם לנסות ולבטלם כליל , בחפשו אחר חיים שלווים המונחים על
|
|