|
|
עמוד:9
ואופיה האקלקטי משהו של הרצאת הדברים מצביע על כך . לא זאת אף זאת , נראה כי הייתה זו יד המקרה שחיבורו נשתמר והגיע לידינו ; בתקופתו של מרקוס ואף זמן רב לאחר מותו לא נודע ספרו כל עיקר ; רמז מתועד לקיומו הופיע לראשונה רק במאה הרביעית . היות שכתיבת הדברים נועדה בראש ובראשונה לו עצמו , אין תמה שסגנון הכתיבה אינו אחיד : יש שמרקוס מביע הגותו באופן קולח וברור ויש שלשונו לקונית ביותר ועמומה ; פעמים סגנונו שירתי ומלא חן ופעמים פרוזאי ופשוט . לעתים מצטט מרקוס אמרות קצרות של פילוסופים מפורסמים ולעתים הוא מאריך בהגיגיו שלו על אודות השגחת האלים , מהות היקום וטיבם של חיי אנוש ; על מאפייניו של החכם והאדם הטוב וכיצד עלינו להתאמן כדי להשיג מידות טובות . האסכולה הסטואית מרקוס אורליוס נתחנך על ברכי הפילוסופיה הסטואית והוא נמנה עם גדולי נציגיה . אסכולה זו נוסדה בידי זנון , מהעיר קיטיון ( או קיטיום ) שבקפריסין , בערך בשנת 300 לפנה"ס . הוא הגיע לאתונה ושם , אחר שנחשף לתורה הפילוסופית של אפלטון ולמשנתו של סוקרטס , פיתח תורה פילוסופית משל עצמו . את משנתו נהג להרצות בשדרת העמודים המקורה ( סטואה ) שליד האגורה ( כיכר השוק ) ומכאן שמה : האסכולה הסטואית . ממשיכי דרכו במאה ה 3 לפנה"ס היו קליאנתס וכריסיפוס . ככל אסכולה פילוסופית היו בה שלוש " מחלקות" עיקריות : פיסיקה ( תורת הטבע , ( לוגיקה ובייחוד אתיקה . 5 תמיסטיוס , נאומים , . 6 . 81 c
|
|