|
|
עמוד:9
ובזכויות אדם בסיסיות . לדעתו , ראוי להגביל את זכות הקניין החוקתית לתחומים אלה : קניין פרטי הנהנה מהמעמד המיוחד של חסינות מהתערבותה של הרשות המחוקקת הנבחרת במדינה דמוקרטית צריך להיות קניין מסוג מיוחד , כזה המגן על האנושיות המשותפת לכל בני האדם . במילים אחרות , זכות הקניין החוקתית צריכה לנבוע מ"כבוד האדם" ולשקף אותו . על פי גישה זו , לא כל פגיעה באינטרס רכושי מהווה הפרה של זכות הקניין החוקתית ; רק פגיעות המסכנות את כבוד האדם שנפגע - בפרט אם הן נוגעות בזכויות קניין הקרובות לאישיות בעליהן , להבדיל מזכויות קניין שערכן לבעליהן מתמצה בשווי הכלכלי שלהן - ראויות להגנה חוקתית ( דוגמה מובהקת לכך הוא מקרה של נטילת קורת הגג של אדם . < זאת ועוד , לעיגון זכות הקניין החוקתית בכבוד האדם באשר הוא אדם יש משמעויות חלוקתיות מרחיקות לכת , שכן עולה ממנה זכות כללית לבני אדם שיהיה להם אותו מינימום קנייני הדרוש לכל אדם על מנת להתקיים בכבוד . לגישתו של ד"ר גרוס , יש לקווי מתאר כלליים אלה השלכות חשובות על ההקשר המקרקעי . כך , עולה מהם שהריסת בתים מהווה פגיעה בזכות הקניין הקוראת בצורה מובהקת להגנה חוקתית . אך דווקא במקרים אלה - בעתירות העוסקות בהריסת בתים של משפחות מחבלים פלשתיניים בשטחים - לא נראה שהיתה להקניית המעמד החוקתי לזכות הקניין השפעה כלשהי על הכרעות בית המשפט העליון . מנגד , ד"ר גרוס מביע את החשש כי המעמד החוקתי החדש של זכות הקניין בישראל יגרום להקפאה ולהנצחה של הסטטוס קוו הקנייני שנוצר לאחר היסטוריה ארוכה של הפקעת אדמות , בעיקר מערבים , ובכך למתן חסינות למצב החלוקתי הנוכחי מפני כל ניסיון ציבורי ליצירת חלוקה צודקת יותר . אכן , כפי שרמזתי בראשית דברי , קשה להפריד את הדיון בהיבט החוקתי מן העיסוק בהיבט הפוליטי . גם ד"ר אירית חביב סגל , במאמרה "בעיות תיאום ושאלת המטרה הציבורית בהפקעת , "מקרקעין נוגעת בפן הפוליטי הבעייתי של הסדר ההפקעות הקיים בארץ , דהיינו , בניצולם של הסדרים משפטיים קולוניאליים , מתקופת המנדט הבריטי , כאמצעי לייהוד היישוב בארץ ישראל . אך מרכז הכובד של מאמרה מצוי במקום אחר . ד"ר חביב סגל מתמקדת במקרים בהם הרשות מצדיקה את "הצורך הציבורי" בהפקעת מקרקעין פרטיים בקיומה של בעיית קואורדינציה בין בעלי מקרקעין רבים שחלקותיהם נדרשות להקמתן של פרויקט ציבורי רחב היקף , במקרה הטיפוסי : שכונת מגורים . היא מתארת את נטייתו המסורתית של בית המשפט לצמצם מאוד את ההגנות המשפטיות העומדות לרשותו של בעל המקרקעין , וזאת על ידי מתן פטור לרשות המפקיעה מקיום זכות שמיעה לאזרח ; ניתוק השאלה של כשרות ההפקעה מחובת הפיצוי ; הכשרת הפקעות המונחות על פי שיקולי רווחיות גרידא ; ומתן הכשר לסירובה של הרשות לאפשר לבעל הקרקע להשתתף בתוכנית הבנייה עצמה . לגישתה של ד"ר חביב סגל , מעמדה החוקתי של זכות הקניין מחייב מהפכה משמעותית בהלכות אלה . הסיבה לכך הינד . שגם אם המושג קניין אינו מחייב באופן קטיגורי את מודל השוק ( ועל כן אינו שולל מושגית וקטיגורית הכרעות מדינתיות על הקצאה מחדש של המקורות הכלכליים , ( עדיין זכות הקניין מעוגנת , לדבריה , ברצון להגן על הפרט מפני כוח השלטון ולמנוע התערבות יתר של המדינה בענייניהם של הפרטים המרכיבים אותה . מכאן מתחייב "הפתרון החלופי" שהיא מציעה
|
|