|
|
עמוד:12
במלחמת העולם הראשונה , בשנים , 1918—1914 נפסקה ההתיישבות בארץ , שהיתה לשדה קרב בין התורכים לבין הבריטים , שאמרו להשתלט עליה . כל התכניות לגבי התיישבות בעבר הירדן נגנזו . לאחר שנכבשה ארץ יהודה בידי הבריטים הובאו גם גדודים עבריים . ששרתו בצבא הבריטי , להשתתף בכיבוש עבר הירדן . מערכות יריחו העפילו אל מרומי הגלעד . והשתתפו בכיבוש העיר סלט , ומפקדם היהודי אלעזר מרגולין היה למושלה הצבאי . הלוחמים היהודים האמינו שבעקבותיהם יבואו אחיהם המתיישבים , ויקימו ישובים גם כאזור זה , העשיר בזכרונות היסטוריים של עם ישראל . 'הצהרת כלפור' שניתנה בנובמבר 1917 על ידי הממשלה הבריטית , שהבטיחה בית לאומי ליהודים — כללה בתוכה גם את עבר הירדן המזרחי . לורד כלפור שר החוץ הבריטי החתום על ההצהרה הנזכרת מביע את דעתו בתזכיר שהגיש לממשלתו על עבר הירדן , וקשריו אל ארץ ישראל המערבית ( יפלסטייך ) ובעיית קליטת עולים יהודים והוא .-אומר 'חייבת פלסטיין לכלול את השטחים שממזרח לירדן . ( 12 ) בעבר הירדן , באזורו הדרומי נפגש ביום 4 ביונ 1918 חיים וייצמן נשיא ההסתדרות הציונית עם פייצל שהיה מפקד הלוחמים הערבים שהביע אהדה רבה לשאיפות היהודים בארץ . מנהיגי הציונים מודיעים מעל במת הקונגרס הציוני הי"כ , כשנת : 1920 'הקונגרס מקבל בשביעות רצון לתשומת לבו , שעכר הירדן מזרחה , שהעם היהודי רואה אותו תמיד כחל ק אינטגרלי ( עיקרי ) של ארץ ישראל , יוכלל שוב בשטח המנדאט על . 'ארץ ישראל בין החלטות הקונגרס הציוני הי"ג , אוגוסט , 1923 נאמר : 'מתוך הכרה , שארץ ישראל המזרחית והמערבית הנן באמת ובפועל חטיבה אחת מבחינה היסטורית , גיאוגרפית וכלכלית , נותן הקונגרס ביטוי לציפייה שעתידו של עבר הירדן ייקבע בהתאם לדרישות החוקיות של עם . 'ישראל אולם המדינאים הבריטים שינו את דעתם והפרו את הבטחתם לעם היהודי . הם קרעו את עבר הירדן מתחום הבית הלאומי המובטח לישראל , מסרוהו לשלטון ערבי ובראשו האמיר עכדאללה . במרותו של נציב עליון בריטי לארץ ישראל . אסרו התיישבות יהודית בו . רבת עמון 'עמאן' בערבית , הוכרזה כבירה , ובה נבנו בנייני ממשלה : ארמון לאמיר ובית לנציב הבריטי . מחוסר בנאים הובאו יהודים מירושלים לבנות בנייני הממשלה הראשונים . ' בחיל , 'הספר שחנה בעבר הירדן היו גם חיילים יהודים ומהם קצינים . הם חנו בעבר הירדן בעיקר בזרקה , הסמוכה לרבת עמוי , ובמען , בחלקו הדרומי של עבר הירדן . בימי אמידותו של עבדאללה , בשנים , 1935-1925 לא היה המצב הכלכלי בעבר הירדן שפיר כיותר , והיו שייח'ים בדואים שראו ביהודים עזר רב להם להוציאם ממצוקתם הכספית . גם האמיר עכדאללה ידע זאת , והכיר כתועלת העשוייה לצמוח לארצו משיתוף עם יהודים . בשנת 1927 נתן ידו לפנחס רוטנכרג להקים את תחנת החשמל 'נהרים' בגבול שלטונו ואת שכונת הפועלים לעובדי התחנה , , 'תל אור' על אדמת עבר הירדן . אמנם שאיפתו של רוטנברג היתה להרחיב את ההתיישבות היהודית מנהרים דרומה בבקעת הירדן , אולם הבריטים התנגדו לתכנית זו . עבדאללה נתן את הסכמתו לבניין 'קלייה' כחוף ים המלח , בצפון ובדרום . וגם ערבים מעכר הירדן עבדו כמפעלי האשלג . ערבים מעבר הירדן פנו ליהודים ודציעו לפניהם שטחי קרקע לעיבוד חקלאי . י . בן צכי , מי שהיה כמרוצת השנים הנשיא השני של מדינת ישראל , מודיע בשנת 1927—ז"תרפ לא . הרצפלד , ראש המרכז החקלאי בהסתדרות העובדים הכללית , על ערבי מעבר הירדן שבא לפניו והציע ' קרקע בתולה שלא עובדה מעולם , וקרקע שעבדה בשיטה ערבית ... אם תסכים לראות את המקום ניסע . 'לשם מקץ ארבע שנים פנה בעקיפין שייח' בדואי מפורסם , מיתקאל באשה אלפאיז , ראש שבט בני צח'ר , והציע שטח נרחב מאדמותיו מזרחה מהעיירה מידבא , בסבי בות זיזה ( ג'יזת . ( שייח' אחר נודע כדרום עכר הירדן רפיפאן באשה אלמג'אלי תושב כרך קיר מואכ הקדומה וראש שבט ברואי המתגורר בסביבתה , הציע ליהודים שטחי אדמה
|
|