|
|
עמוד:13
אייל זיסר מתמקד בהשלכותיה של מלחמת לבנון השנייה על לבנון וסוריה ושאלת הקשר האיראני בעניינן . דומה , כי המלחמה לא הביאה לשינוי של ממש בתמונת המציאות הלבנונית ובזו האזורית . היא החלישה את ארגון החזבאללה , אך לא שברה את כוחו ולא הכריעה אותו . מנגד , היא חיזקה את ממשלת לבנון , אך לא באופן המאפשר לה לצאת למאבק חזיתי מול החזבאללה . מבחינה זו "הקרב על לבנון" ועל דרכה העתידית של מדינה זו לא הסתיים עם ההכרזה על הפסקת אש בין ישראל לבין ארגון החזבאללה , ולמעשה הוא רק החל . הצדדים בקרב זה הם תומכי הסדר הלבנוני הנוכחי בגיבוי מערבי ומולם תומכי החזבאללה בגיבוי סורי ואיראני . ארגון החזבאללה מתכנן לנהל קרב זה באמצעים פוליטיים ותוך הישענות על משקלה הדמוגרפי ההולך וגדל של העדה השיעית בלבנון ; אך הוא עשוי בבוא היום לנקוט גם צעדים כוחניים כדי לקדם את מעמדו ואת מטרותיו ארוכות הטווח בלבנון . במקביל מתמקד המאמר ביחסיה של סוריה עם איראן , ומסביר כיצד , למגינת לבן של רוב מדינות ערב , הפכה ברית אינטרסים צרה בין השתיים לברית אסטרטגית אינטימית בעלת כוח חיות משל עצמה . מכל מקום , מלחמת לבנון השנייה חיזקה את הקו המרדני והמתריס , שאימץ לעצמו בשאר אל אסד בשנים האחרונות , מול ישראל ואפילו מול ארצות הברית , אך לא הביאה אותו עדיין לנטוש לחלוטין את האופציה המדינית שאימץ אביו לפני למעלה מ 15 שנים . כל זאת כשברקע ניצבת איראן המנסה למנוע בכל דרך פנייה של סוריה לנתיב השלום האזורי . החלק הרביעי מוקדש לבחינת המרחב הגלובלי ודפוסי פעילותה של איראן בו . מאמרו של איתן גלבוע מתאר את האופן שבו ניצלה איראן אירועים ותהליכים במזרח התיכון כדי לקדם את מעמדה ומטרותיה בזירה הגלובלית . כך היא ניצלה את הפיצול והמחלוקת בין מדינות המערב כדי לקדם את תוכניתה לפיתוח נשק גרעיני . המאמר מתמקד ביחסי איראן ארצות הברית לנוכח העובדה שהניסיונות האמריקניים להיאבק באיראן ולהניא אותה מהמשך פיתוח יכולותיה בשדה הגרעין לא הניבו תוצאות מספקות . המאמר מציג את שורת החלופות שעדיין עומדות
|
|