|
|
עמוד:8
יזרעאל 300-וכ מ' מעל לאזור הגבעות בצפון . הוא נמצא בתחומי שתי יחידות גיאולוגיות שונות : הגליל התחתון המערבי הבנוי גיר והגליל התחתון המזרחי הבזלתי . הר תבור מהווה המשך להרי נצרת , והוא מתחבר אליהם באוכף נמוך ורחב שגובהו 220 מ . בדומה להרי הגליל התחתון מדרונות ההר מתונים יחסית בצד צפון וחלולים כלפי דרום וכלפי מזרח , במקום שהיה העתק נחל תבור . התבור נמצא במעין גוש מורם ובודד ( הנקרא , ( "הורסט" אשר סביבתו שקעה . מבנהו המורפולוגי הוא כיפתי חלק , ומופרע רק מעט ע"י ערוצים וואדיות . מצפון לתבור , אזור גבעות נמוך יחסית , הנקרא ע"ש השבט הבידואי ערב א-צבייח שהתיישב במקום . שטחי האדמה הראוים לעיבוד או מרעה באזור זה הם מצומצמים יחסית . גם כמויות המים הן דלות ולכן לא התפתח מצפון לתבור אף פעם ישוב צפוף . גם כיום מסופקים לכאן המים ממקורות שמחוץ לאזור . התבור נמצא בדיוק בגבול הגליל התחתון המערבי והמזרחי . אופי הקרקע , האקלים והצמחיה מושפעים ע"כ משני אזורים אלו . צמחית התבור היא מהעשירות ביותר בארץ . מאפיינת אותה צמחיה ירוקת עד מחברות צומח ים תיכוניות . כבר בימה"ב , מתואר הר תבור כמיוער , לעומת ההרים החשופים יחסית מסביב . בין העצים האופיניים יצוינו - האלון ( אלון התבור , ( החרוב , האורן ואלת המסטיק . " אדמת ההר פוריה ומצמיחה צמחיה נפלאה . ההר עטור בחורשות נהדרות וקבוצות , "עצים אומר פוקוק . ( 1738 ) לורטה ( 1874 ) מספר בהתפעלות על הצמחיה העשירה מאין כמוה על התבור . הוא מציין , כי זהו המקום היחידי בכל סוריה וא"י בו שהה ביער של ממש ! " אחת מהתכונות המייחדות את , "התבור אומר מייסטרמן , ( 1898 ) "הנה הצמחיה העשירה המכסה את פסגתו ומורדותיו המהווה ניגוד כה בולט להרים החשופים שבסמוך : הגלבוע , גבעת המורה והרי . "נצרת היער הטבעי שכיסה את התבור נפגע בחלקו בסוף המאה הקודמת , ע"י רעיה בלתי מבוקרת , ובעיקר ע"י גדיעה לצורך תעשית הפחמים , טיפוח החורש והיער בעשרות השנים האחרונות נתן תוצאות מבורכות . בין השאר נעשתה פעולת יעור נרחבת ע"י הקק"ל על מורדות ההר . אקלים ההר קריר ומבריא , וגם בימי הקיץ החמים נושבת רוח נעימה על התבור . כמות הגשם היורדת על ההר היא 600-700-כ מ"מ . התבור עשיר במיוחד בלילות טל , המסייעים לצמחיה בתקופת הקיץ . בחורף מכוסה לעתים ראש ההר בשעות הבוקר בעננים , הנמוגים בשעות הצהרים . ההר מצטיין באוכלוסיה עשירה של בעלי חיים . הבולטים שביניהם הם חזירי הבר , הצבועים , התנים והשועלים . עולי רגל בדורות קודמים מוסרים גם על דובים ופנתרים , אך אלו נכחדו במאה הקודמת . ואן אגמון , ( 1720 ) מעיד כי ראה את הערבים עוסקים בציד דובים על התבור , בקינגהם , ( 1815 ) מספר אף הוא על הדובים בהר תבור : "כאשר התקרבנו להר וחצינו את הואדיות המכוסים בצמחיה עבותה , קפצו מהסבך דובים אחדים , . r הם הבהילו את הפרדות , עד כי אחד מהרוכבים הועף ונחבט . "בקרקע מייסטרמן מציין , כי בעבר היו על ההר דובים , פנתרים וחזירי בר , אך הם נעלמו בשלהי המאה הי"ט , בעת שההר יושב מחדש . בורכהרד ( 1283 ) אף מספר כי ראה אריות על הר תבור , אך ספק אם יש לקבל עדות זו . על ההר אין מעינות ויוסף בן מתתיהו מעיד , כי מגיני ההר שותים מי גשמים בלבד . לעומת זאת ,
|
|