|
|
עמוד:יג
ב ייתכן שהדרך הנאה ביותר להכניס את הקורא , שקנה ידיעות מסוימות על הזרמים העיקריים בפילוסופיה ולא קנה דעת ' החשיבה החדשה' ( כך קרא סראנץ רוזנצווייג במאמר המכונה בשם זה את הדיאלוגיקה , ( אל דרך החשיבה של האסכולה הפילו סופית החדשה הזאת , תהיה לקשור קשר בינה ובין האסכולה של קאנט » עם כל ההבדל העצום שבין שתי האסכולות . קאנט לי מד » כשמבקשים אנו לחשוב על העולם , עלינו לחשוב את העולם כקוטב אחד של יחס דו קוטבי . אין העולם עולם כשהוא לעצמו ; הוא זקוק לתודעה הנושאת אותו . המועוא , שאנו מכירים אותו" אין לו הוויה משלו כי הוא בהכרח קשור לנושא . האובייקט הוא אובייקט לגבי סובייקט , והסובייקט הוא סובייקט לגבי אובייקט . ואין לאמיתו של דבר אלא היחס שבין הסובייקט ( הטראנסצינדנטאלי ) והאובייקט . מביאים אנו את משנת קאנט בצורתה הפשוטה ביותר ובלי לפשוט את בעיותיה , מכיוון שהיא פותחת לפנינו דרך להבנת הפילוסופיה הדו שיחית . גם כאן , בפילוסופיה הדיאלוגית הזאת , מן הנכון הוא לומר שהקיים באמת הוא היחס . אן לא ראי יחס זה כראי היחס הפשוט שבין הסובייקט והאובייקט אצל קאנט ו יחס כפול הוא ו 'אני אתה' ראני הלז' או . 'אני סתם' אני אתה' ו'אני הלז' הם 'שני . 'אבות הדיברות מימרה חסידית אחת עשויה לשמש לנו מפתח ראשון להבנת תורתו של בובר ו מנחם מנדל מוויטבסק אמר על עצמו 1 'דבר זה השגתי בארץ ישראל—כשאני רואה חבילה של תבן מונחת ברחוב , הרי עצם הדבר , שהיא מונחת לאורך הרחוב ולא לרוחב הדרך , כבר יש בו לדידי משום גילוי . 'השכינה חבילה של תבן—כך עלינו לפרש את המימרה—בכוחה לדבר ללב האדם , להביא לו משהו לידי גילוי , להביא אותו , כדברי בובר , בזיקה של אני ואתה . ודאי , יכול האדם להיזקק לחבילת תבן גם באופן אחר 1 יכול הוא פשוט לקלטה כתמונה , להתבונן בה
|
|