|
|
עמוד:יב
הוא מצרף את המוסר והדת , ומכאן הוא מזקיק את העיון בסדר דברים שהוא בנותן העולם ומוצאו ממהות בראשית , שממנה שואב הכול את אחדותו ואת קשרו לפי תכלית . הללו הם אבני פינה של המוסר והדת ; דומה שקאנט ניסח את הדברים כך שהוא לא הבליט את הנחת היסוד של המוסר בחינת חירות או התחלה של המעשה המוסרי , אלא את כיוון המימוש השלם של המוסר מבחינה קוסמית . סדרו הכולל של העולם הוא בעיניו התכלית של המוסר , וסדר זה קשור מצדו במעמדו של אלוהים בורא העולם מכאן , ושלמות התכונות המוסריות שלו מכאן . המיטאפיסיקה אינה עשויה להיות מבצרה של הדת , כי הקביע 1 ת על מציאותם של מושאים שמעבר לניסיון אינן בנות הוכחה בגבולותיה של מיטא פיסיקה כעיסוק עיוני . אולם המיטאפיסיקה היא מגן למוסר ולדת משום שהיא באה להראות את הגבולות של העיון ומכלל הלאו של העיון נפתח השער לכלל ההן של המוסר הדתי . מצד זה נאמר , כי נוכל להיות בטוחים בכך שבני האדם יחזרו מדי פעם אל המיטאפיסיקה כשם שהאוהב שב אל אהובתו לאחר יישוב מחלוקת . 10 משתמע מכאן כי יש קירבה מובהקת בין מוסר ודת ובין המיטאפיסיקה ונוכל להבין קביצה זו כך , שהכיוין הביקורתי של המיטאפיסיקה מוסב על הידיעה , ואילו הכיוון החיובי כמורה הדרך שלה מוסב על המוסר ועל הדת או על האמונה — ומכל מקום המונחים 'דת' ו'אמונה' משמשים את טיעונו של קאנט בהקשר הזה . אמנם , סיוג כלשהו לגבי שימוש במושג אמונה עולה לפנינו בדברים שב'ביקורת התבונה , 'המעשית כאשר מדובר באמונה תפלה : זו היא בגדר של הרחבה מדומה של המושגים המיטאפיסיים או מוסבים על התחום שמעבר לנסיון הרחבה שהיא הרחבה כביכול . אולם מעיקרו של דבר העניין הוא באמונת תבונה מעשית טהורה וזו אינה מצווה אלא היא נובעת מתור רחשי לב מוסריים . * 18 יש לתת את הדעת על כך כי האמונה המוסרית באשר היא מוסרית אינה מכילה בתוכה מרכיב של מצווה או צו , שהרי היא שרויה בספירה של המוסר —וזו מכוננת על ידי חירות כהתחלה עצמית , והתחלה עצמית אינה עשויה להיות כפופה למצווה . כפי שיתברר , עולים עניינים אלה בהקשרה של 'דת בגבולות התבונה . 'בלבד אכן הספר העיקרי הזה שעניינו דת הוא ניסיון של קאנט לתת ביטוי שיטתי לדברים הפיוטיים שהוא אומרם לקראת הסיום של 'ביקורת התבונה המעשית' על שני דברים הממלאים את הנפש בהפלאה וביראת כבוד , לאמור : 15 שם , עמ' 18 . 248 שם , עמ' 19 . 417 ביקורת התבונה המעשית , עמ' . 138
|
|