|
|
עמוד:10
בעצמה . המעשה הראשון שהפך את אברהם לאב קדמון של אומה הוא התנתקות הקורעת את קשרי החיים בצוותא ואת האהבה . את מכלול זיקותיו לאדם ולטבע , את היחסים הנפלאים של ימי נעוריו ( יהושע כ"ד , , ( 3 השליך אחרי ו . גם קדמוס , דנאוס ואחרים נטשו את ארץ מולדתם , ואולם הם עשו זאת לאחר מאבק ; הם תרו אחר חבל ארץ שיהיו בו חופשיים , כדי שיוכלו לאהוב . ואילו אברהם ביקש שלא לאהוב ועל ידי כך להיות חופשי . ההם ביקשו חיים באחדות יפה ונטולת רבב , שלא נמצאה להם עוד בארצם , ונשאו עמם את האלים האלה , ואילו אברהם ביקש להשתחרר מיחסים אלה ממש . ההם פיתו באמנויות ובנהגים עדינים את ילידי המקום ] שבו השתקעו , ] התבוללו בהם והפכו לעם מאושר וחברותי . ואילו אותה הרוח שנשאה את אברהם הרחק מקרוביו היא שהדריכה אותו ביחסיו עם האומות הזרות שנקרו בדרכו במהלך חייו — רוח השימור העצמי בניגוד חמור לכל דבר אחר , דבר–מה נחשב שרומם לכלל אחדות שלטת על הטבע האינסופי העוין , שכן אין עוינות מופיעה אלא ביחסי שליטה . אברהם שוטט עם עדריו אנה ואנה בארץ חסרת גבולות , אך לא קירב אליו חלקת אדמה זו או אחרת מתוקף שעיבד והשביח אותה . אילו עשה כן היה נקשר אליה והופך אותה לחלק מעולמו שלו . האדמה שימשה רק מרעה לעדריו . המים נחו במעיינות עמוקים בלי תנועת חיים ; ברוב עמל נדלו המים , נרכשו בכסף רב או במאבקים — קניין שנרכש מתוך אילוץ , צורך קיומי לו ולמקנהו . את החורשה , אשר לא אחת העניקה לו צל וקרירות , נטש עד מהרה ; אמנם חווה שם התגלויות , הופעות של מושאו הנעלה , אך הוא לא שהה בה עם האהבה שהייתה עשויה להופכה ראויה לאלוהות . זר היה על פני הארץ , זר לאדמה ולבני האדם גם יחד . מאז ומעולם היה ונשאר זר בין בני האדם , ועם זאת לא חי מרוחק מהם ובלתי תלוי בהם במידה כזו שלא נדרש לדעת עליהם דבר או לבוא עמם ביחסים . הארץ כבר הייתה מאוכלסת למדיי , ותכופות נקרו בדרכו במסעותיו בני אדם
|
|