|
|
עמוד:13
אחת . היצירה מביאה את סיפורו של משורר מזדקן שאיבד את כוחו ליצור כמו גם את רצון החיים שלו . בכוח מנסה בנו המפגר של המשורר להחזיר את אביו לכתיבה , וסופו שהוא מפרסם שיר תחת שם אביו . קיימת תבנית עשירה של תקבולות בין השניים הכוללת , בין השאר , תווי פנים וקווי אופי ( אלימות ועוד , ( והאב לא מאחר להבחין כי "היינו מסובכים זה בזה" . ( 71 , 1968 ) הקשר הסימביוטי בין השניים בא לידי ביטוי בכך שהבן הולך ומתחזק ככל שהאב נחלש . ( 75-6 ) יתר על כן , מספר פעמים מתואר הבן כמו היה צל 78 , 69 ) ועוד ) ושקד , אכן , מציין כי "הדמות הזאת גובשה כ'צל' פרוש , כמשהו המתלווה לאדם בלא שיוכל להשתחרר ממנו" . ( 140 , 1971 ) תפישה זאת הובעה גם בנובלה הבאה של יהושע , "יום שרב ארוך , אשתו , יאושו , "ובתו אם כי בנובלה זאת אין האב מתנגד לדור הצעיר המנסה להשיבו לחיים , אלא , אדרבא , מנסה להחזיר לעצמו את נעוריו האבודים באמצעות בני הדור הצעיר . הדמיון בין רעיון זה לבין התפישה המנחה את המאהב צויין לא אחת בביקורת ( ראה סדךלובנשטיין , , 189-202 , 1981 ועוד . ( בלא חשש הגזמה ניתן לומר כי כל יצירותיו הבאות של המחבר הושפעו מן התפישה שהתרמזה לראשונה בסיפורים אלה . חשיבות המשפחה כיחידה הפסיכולוגית המשמעותית הולכת וגדלה ביצירותיו הבאות של יהושע . הבדל מהותי מבחינה זאת ניכר בין שני הרומנים הראשונים של המחבר . בהמאהב עוד מאופיין כל אחד מן הגיבורים כדמות בעלת קווים עצמאיים ( אם כי כל העלילה נסובה סביב ניסיונו של גיבור הרומן , אדם , להתחיות באמצעות דמויות אחרות . ( בגירושים מאוחרים , לעומת זאת , קיימת כבר סימביוטיות גמורה בין בני המשפחה . הביקורת קיבלה באופן כללי את דעת גיבורי הרומן בדבר "טירופה" של האם ואחריותה לפירוק המשפחה ( ראה למשל , סדן לובנשטיין ן , [ 1982 הופרט , [ 1983 ] ושקד . ([ 1985 ] נדמה לי , כי מבנהו של הרומן ותבניותיו המרכזיות מדגישים דווקא את יהודה , הבעל , כדמות המרכזית המקיימת יחסים סימביוטיים עם בני המשפחה האחרים ואחראית להרס המשפחה . כמו מר מאני , שייכתב מייד אחרי רומן זה , גם גירושים מאוחרים הוא רומן הכתוב למעשה מן הסוף אל ההתחלה . מדוע מתחיל הרומן במונולוג הפנימי של גדי , הנכד , עובר על הוריו ובני המשפחה האחרים ומסתיים במונולוגים הפנימיים של האשה והבעל העומדים להתגרש ? התשובה לכך , דומני , נעוצה בתפישה הפסיכולוגית המשתקפת ברומן . כדי להראות את כוחה של הסימביוטיות המשפחתית התחיל יהושע בנכד , הרחוק ביותר ממוקד ההשפעה המשפחתית , וסיים ביהודה , הסב האב שאליו מוליכים כל החוטים . לאורך הרומן כולו נשזרת תבנית עשירה של הקבלות בין האב לבין בניו . אסי קיבל את עיניו של יהודה , ( 92 ) את הפאתוס שלו , ( 124 ) את אלימותו ( השווה עמודים ( 130 , 91-2 , 90 ואת יצר ההתנצחות , ( 127 ) והוא בעצמו מודה כי במובן מסויים
|
|