|
|
עמוד:11
התנועה הציונית . שאלה זו , האם היתה התנועה הציונית חייבת לקבל את האופי והכיוון המציינים אותה בעשרות השנים האחרונות , שבה ומופיעה בכתיבתו הסיפרותית והמסאית של יהושע . כבר בהמאהב מעזה דאפי פנים כנגד אמה ותוהה "למה את אומרת שהם צדקו בכך שהם חשבו , אנשי העלייה השניה אני מתכוונת , שזאת היתה הברירה היחידה אחרי כל כך הרבה סבל , אפשר להגיד שלא היתה ברירה אחרת ... ? כל הסבל הזה מסביב ... המלחמות ... האנשים שנהרגים ... בכלל ... למה זאת היתה הברירה היחידה . ( 311 ) " ? בגירושים מאוחרים ניתן לאפשרות הציונית האחרת דגש רב הרבה יותר , באמצעות הרהוריו של אסי ההיסטוריון , המבקש למצוא מודל היסטורי שיוכיח כי "המחשבה על הכרחיות ההיסטוריה וחוקיותה לא מתה" . ( 130 ) במודל זה מבקש אסי לכלול את "המפלים המתפרצים , את יובלי האכזב הקמלים אבל חוזרים ופורצים לפתע , את האפשרויות המוחמצות , הבלתי אפשריות" ( שם . ( נושא זה הוא מן הנושאים המרכזיים בכתיבתו הפובליציסטית והמסאית של יהושע . עיון בספר מסותיו האחרון , הקיר וההר ( 1989 ) מגלה כי שוב ושוב הוא בוחן אם אמנם בחרה התנועה הציונית בכיוון הרצוי , האם הולכת הממשלה בכיוון הנכון , ומה יש לעשות כדי למנוע טעויות והחמצות ( המלים "טעות" ו"החמצה" הן מן המלים השכיחות ביותר בספר . ( שאלות אלה עולות כבר במאמר מוקדם , שנכתב בשנת ( 22 ) 1970 והן שבות ועולות לאורך הספר כולו , כולל הראיון המסיים אותו , שבו מזכיר יהושע , בין השאר , את האופציות השונות שעמדו לפני היהודים בשנות העשרים ומעלה את האופציה הכנענית כאופציה אפשרית . אין ספק , כי אחד היסודות החשובים שנכללו בחזון של מר מאני היתה הצגתה של אופציה ציונית אחרת , . "ספרדית" וכך , אפוא , שניים מבני המשפחה הם אידיאולוגים קנאים , המבקשים לעשות נפשות למצעם הפוליטי כמעט בכל מחיר . בני משפחה אחרים אינם אידיאולוגים , אך אף הם מוצאים עצמם בסיטואציות המאלצות אותם להכריע הכרעות ציוניות גורליות . אין ספק , שנקודה חשובה בספר המתוכנן היתה הזיקה שבין עמדותיהם האידיאולוגיות של הגיבורים לבין רקען הנפשי של עמדות אלה . בסוגיה זו אעסוק בהרחבה בהמשך הדברים . בשלב זה אציין רק , כי בעיצוב אופיים של גיבוריו הספרדיים לא היה על יהושע לבצע כל התאמות או שינויים ביחס לכתיבתו הקודמת . אותם קווי אופי שהעסיקו אותו בעבר ( משיכה אל המוות , טירוף ועוד ) משמשים גם באפיון גיבוריו החדשים . מצד שני , באמצעות סידרה עשירה של הקבלות בין גיבוריו הספרדיים של הרומן לגיבוריו האחרים , מצביע המחבר על כך שלמעשה אין הזווית הספרדית אלא ניסיון נוסף שלו להבין ולשקף את נבכי האופי האנושי . את הרקע לספר המתוכנן יש לבחון לאור שתי נקודות נוספות האחוזות זו בזו : זיקתו של הרומן ליצירתו הקודמת של יהושע גירושים מאוחרים ,
|
|