|
|
עמוד:יג
פופר מייחס את הדוקטרינה ההיסטוריציסטית בעיקר לארבעה הוגים – אפלטון , הגל , מרקס וקונט . לשלושה הראשונים הוקדש דיון שיטתי ומקיף ביותר בספרו החברה הפתוחה ואויביה . מתמיה לכאורה שפופר אינו מתייחס בחומרה דומה לכמה הוגים אחרים במאה העשרים , שהיו היסטוריציסטים מושבעים , כגון אוסוואלד שפנגלר ( 1936-1880 ) וארנולד טוינבי . ( 1983-1852 ) הוא אמנם מזכיר אותם פעמים ספורות בשני הספרים , בעיקר בהערות השוליים , אבל הם אינם חלק מהדיון עצמו . אולי הסיבה נעוצה בכך שפופר הניח כי השפעתן הרעה של השקפות אפלטון , הגל ומרקס רבה לאין-ערוך . הוא אף ציין זאת במפורש כאשר כתב כי המרקסיזם התכונן אמנם בתור תנועה הומניטרית , אולם הוא מייצג את " צורת ההיסטוריציזם הצרופה , המפותחת והמסוכנת . "ביותר על פי תפיסתו של פופר , ההשקפות ההיסטוריציסטיות של הגל ומרקס הן שהוליכו אל הנאציזם ואל הקומוניזם המסתאב , ועל כן אין להתפלא שאפשר למצוא מטען רגשי חזק בהתקפתו על ההיסטוריציזם . השם דלות ההיסטוריציזם מרמז – כפי שפופר מציין בעצמו בהקדמה לספר ( עמ' – ( 4 לספרו של מרקס דלות הפילוסופיה , שהיה בשעתו תגובה לפילוסופיה של הדלות לפייר ז ‘ וזף פרודון . יתרה מזאת , המילה " אויבים" בהחברה הפתוחה ואויביה מבליטה זאת בצורה מפורשת . במהדורות מאוחרות יותר הסביר פופר שהחריפות הביקורתית של הספר הזה נבעה מכתיבתו בשנים , 1943-1938 אחרי כיבוש אוסטריה בידי הנאצים ובשנים הקשות של מלחמת העולם השנייה . לכאורה אין ההשקפה שפופר מציין בשם " היסטוריציזם “ משתייכת כל כך למדע ההיסטוריה כי אם למדעי החברה , בייחוד בשל יומרתם של מדעי החברה לנבא תהליכים היסטוריים עתידיים ( עמ ‘ . ( 79 האתגר והמניע העיקריים לביקורת על ההיסטוריציזם , כדברי פופר עצמו , היו השקפותיו של מרקס , או ביתר הדיוק המרקסיזם , שלצד התפיסות הפסיכולוגיות של פרויד ואדלר , שהיו לדעתו הדוגמאות המובהקות לתיאוריות המוציאות את עצמן מאפשרות של הפרכה , ובשל כך אינן יכולות להיות מדעיות . לטענה הזאת נשאר פופר נאמן גם בכתיבתו המאוחרת יותר . כך , לדוגמה , חזר על הגדרה קצרה של ההיסטוריציזם מתוך דלות ההיסטוריציזם גם בספרו השערות והפרכות משנת : 1963 זוהי " הדוקטרינה הגורסת כי תפקידם של מדעי החברה הוא להציע נבואות היסטוריות , ואומרת כי נבואות היסטוריות נחוצות כשחפצים לנהל מדיניות באורח . "רציונלי
|
|