|
|
עמוד:12
להיות שנויה במחלוקת , כי הטענה שאין רשות עליונה מן החוק , כי החוק הוא המוסד שצריך לחייב את כולם , היא עצמה אינה טענה הלקוחה מן החוק . לפיכך , אם היא טענה נכונה , הריהי כזו מכוח מערכת ערכית המצדיקה אותה . מערכת ערכית זו , יהיו תכניה אשר יהיו , מוכרחה מכוח ההיגיון להיות עליונה לחוק . שכן , אם אין היא עליונה לחוק , מדוע צריך לקחת ברצינות את טענתה כי החוק הוא עליון ? ואם היא עליונה לחוק , ודאי שאי אפשר לקבל ברצינות את טענתה כי החוק הוא עליון , לפחות לא במלוא מובן המלה . שכן אז היא , ולא החוק , מהווה את המערכת הערכית העליונה . יוצא מזה כי אם יכול החוק להיות עליון , הוא יכול להיות כזה רק בערבון מוגבל , גם מבחינתם של אלה הטוענים לעליונותו . ( טיעון אפשרי כנגד טיעון זה מוצג ונדחה בפרק הראשון . בפרק זה נדונים גם המובנים המוגבלים בהם יכול החוק להיות עליון . ויש מובנים כאלה . קווי המתאר המעשיים של עליונותו מותווים בפרק הרביעי . ( כאמור , שוב , החוק לא יכול להיות עליון במלוא מובן המלה . ומבחינת המחוייבות להכיר באמת זו , לא יכול להיות כל הבדל לא בין ימין ושמאל , לא בין תיאוקרט ודמוקרט , לא בין פשיסט והומניסט , לא בין פונדמנטליסט וליבראל , לא בין חנן פורת ויגאל עמיר מצד אחד , לבין שלמה אבינרי ועמוס עוז מצד שני . ההבדלים ביניהם מצויים במקומות אחרים . רצח רבין , והעובדה שהיה אך פסגה מהממת שהימין השיג במהירות מהממת להרבה הפרות חוק אחרות שבוצעו אז או הוצעו ושמוצעות , ושכנראה גם תבוצענה מטעמו , הם סיבה טובה להבהיר הבדלים עיקריים אלה באופן פחות מופשט ותיאורטי ואולי גם עם פחות קשר לדקויות , משהדבר נעשה בפרק הרביעי של הספר . לנגד עיני עומדות קריאותיהם של אריאל שרון ואליקים העצני לאזרחים להתנגד בגופם להחלטת ממשלה שתורה על פינוי יהודים מארץ ישראל , קריאות שהושמעו לפני רצח רבין וחזרו והושמעו אחריו . לנגד עיני עומדים פסקי ההלכה הרבניים המצווים על חיילים להפר פקודות לפינוי של מחנות צבא במסגרת הסכמי שלום שיחייבו נסיגה צבאית של ישראל . ולנגד עיני עומדת , כמובן , גם ההתנחלות הלא חוקית בשומרון שקבעה כאמור את סדר היום הפוליטי של ישראל מאז אמצע שנות השבעים . את כל אלה צריך להשוות עם סירוביהם של אנשי שמאל לשרת בלבנון ובשטחים . ההבדלים בין הפרות חוק אלה נוגעים לא רק למטרות ולערכים שבשמם ולשמם הן מבוצעות . הם נוגעים גם למשמעותם מבחינת סמכותה של מערכת החוק ולעוצמת קריאת התגר שהן קוראות עליה . מנקודת מבטו של חוק שבמסגרתו נתפסת הדמוקרטיה כמבוססת על ערכם השווה של בני אדם ועל היותם ראויים לכבוד שווה , לאמור , מנקודת מבטו של משטר התופס את הדמוקרטיה כיותר מתחבולה פרוצדוראלית שראוי
|
|