|
|
עמוד:7
פתרו דבר עזבתי את הקרקע הבטוחה של הוודאויות בגלל אהבתי לאמת , והאמת גמלה לי . סימון דה בוכואר המסע אל חקר הזנות הפתיע וטלטל אותי , והיה בבחינת ירידה אל שאול תחתיות , אל גהינום של רוע אנושי , אכזריות וסאדיזם , שקשה להעלות על הדעת שהוא מתקיים כמעט ללא הפרעה בחברות הנאורות ביותר בפתח המאה ה . 21 למרות שהיה לי ניסיון מקצועי , מסע זה שינה את חיי המקצועיים והאישיים לבלתי הכר . הניסיון הטיפולי שלי עם נשים בזנות החל לפני כ 25 שנה , בתחילת שנות ה , 80 כאשר התחלתי לעבוד כעובדת סוציאלית בכלא הנשים היחיד בישראל , כלא "נווה . "תרצה מתוך העבודה הטיפולית עם הנשים בכלא החלה להצטייר בפני התמונה המחרידה . בזו אחר זו סיפרו הנשים על התעללויות מיניות קשות , פיזיות ונפשיות , שהחלו בילדותן הרכה ונמשכו לאורך חייהן ; אלה בוצעו פעמים רבות על ידי בני משפחתן ואנשים קרובים , שהיו אמורים לאהוב אותן , להגן עליהן וללמדן לחוש שהן בעלות ערך . מסיפוריהן החל להתברר לי הקשר שבין ההתעללות המינית בילדות לפסיכופתולוגיה הקשה בבגרות . רוב הנשים סבלו מהפרעות נפשיות קשות , פגיעות עצמיות , ניסיונות אובדניים , התמכרויות , זנות ועבריינות . בתקופה זו הייתי אם לשתי בנות צעירות , והבנתי שעלי לעשות הכרעה אישית קשה : האם להכיר בכך שהזוועה שנחשפה לעיני היא חלק מחייהן של כלל הנשים בחברה , ומתוך כך גם חלק בלתי נפרד מחיי שלי ומחיי בנותי - או שמא לבחור , כאנשי מקצוע רבים , להתעלם מההקשר החברתי הרחב של התופעה , וליחס לנשים אלה מופרעות אינדיווידואלית , שהרי ממילא הן מנודות , מופקדות , כלואות ומורחקות מהחברה . למרות המחיר האישי הכבד , לא היה מנוס מלהכיר בכך שמדובר גם בי . כאישה שגדלה בחברה אשר מאפשרת התעללות שיטתית ורחבת היקף בנשים ובילדות , לא יכולתי להתעלם מההבנה שהנשים בכלא משקפות את חיי כבמראה . נאלצתי להכיר בכך שהאובייקטיפיקציה
|
|