|
|
עמוד:11
פרק א' רינה ביום אביב חם , היום הראשון לעבודתי בבית הספר , "מופרעים"ל כך קראו לבית הספר העמלני , הובילה מירה היועצת את רינה ודחקה אותה אל חדרי . רינה נחשדה בפיגור שכלי ואני הייתי אמור לאשר זאת . הילדה בת השבע נבלעה בתוך מעיל חורפי גדול ממידותיה . הכובע היה רכוס היטב , ועיניה הציצו במבט מבוהל כמתוך חרך . הושטתי לה יד בחיוך מודגש בדי להפיג חששות , אך היא התכווצה עוד יותר בתוך מעילה . רק לאחר שחדלתי מן המאמצים המיוחדים ליצור אווירה מרגיעה לקראת המבחנים שהועדתי לה , רפתה מתיחותה . היא פתחה את רוכסן המעיל , התירה את הכובע , ואני מצאתי עצמי מרותק אליה בשיחה על התאבדות . במהלך גישושי ההכרות שלנו שאלה רינה אם היא יכולה להשתמש בנייר ובצבעים , שהיו מונחים על השולחן בדיוק למטרה זו . כשאישרתי את בקשתה , ציירה ריבוע גדול ובו שני קווים אלכסוניים , שהיו כביש . על הכביש ציירה מכוניות . מצדו האחד של הכביש ציירה דמות ילדה , וממול , מצדו האחר של הכביש , דמות גדולה יותר , שקראה לה . "אשה" רינה פנתה אלי ישירות : "תגיד לי , אתה יודע מה זה " ? לא לקחתי סיכון . היא המשיכה : " הילדה הזאת רוצה , "להידרס ונתנה בי מבט בוחן . זו היתה הפעם הראשונה ששמעתי ילדה בגיל שבע מדברת במרומז על התאבדות . בלעתי את רוקי ושתקתי , ולאחר מכן שאלתי : "למה הילדה הזאת רוצה להידרס " ? רינה , ללא היסוס ובכעס , השיבה לי : "כי האשה הזאת רוצה שהיא , "תמות והצביעה על הדמות הגדולה שמעבר לכביש . לאחר התדהמה השניה שלי לא יכולתי אלא לשאול : "למה האשה הזאת רוצה שהילדה תמות " ? ורינה , כמעט בהתרסה , תוך שהיא מישירה אלי מבט נוקב ענתה ! "זאת השאלה , למה האשה הזאת רוצה שהילדה תידרס . אתה מבין , זאת השאלה " ! שתקתי . עיניה התחילו לדמוע והיא חזרה ושאלה , והפעם בהשלמה וביאוש י " למה האשה רוצה שהילדה תמות " ? בהיסוס , לקחתי סיכון : "האמא הזאת
|
|