|
|
עמוד:9
עדית זרטל הקדמה יש דרכים רבות לקרוא את ההיסטוריה של המאה ה ; 20 אין דרך לקרוא אותה מבלי לקרוא את חנה ארנדט . במובן זה אפשר להחיל על אתדט את אמירתו של היינריך היינה על שפינתה , ולפיה כל הפילוסופיה אחריו נעשית באמצעות העדשות שליטש . חנה ארנדט אכן מספקת את העדשות ההכרחיות ואת המושגים הדרושים לבחינתה ולהבנתה של המאה שהתלכדו בה הקידמה והגדולה של מעשי האדם יחד עם מלוא זוועותיהם , ועם השלילה הקיצונית , הטוטלית , של האדם עצמו , של אנושיותו ושל חייו . כאחרים בני דורה היא חוותה מכלי ראשון את הטראומות הגדולות של המאה הזאת - שתי מלחמות עולם , השואה , משטרים טוטליטריים , מהפכות נכזבות , המלחמה הקרה , הפוסט קולוניאליזם . אולם שלא כרבים בקרב עמיתיה הפילוסופים הפוליטיים של המאה ה , 20 הגותה הושפעה עמוקות מן המאורעות האלה ועוצבה מכוחם , ומחשבתה של ארנדט ממלאת את התהום שיצרו אלפי עמודים של תיאוריה פוליטית על צדק ועל מוסר שנכתבו במאה ה , 20 מבלי שמאורע אושוויץ יוזכר בהם , וכאילו האירועים המורכבים שקדמו לאושוויץ או שהתרחשו לאחר מכן לא היו מעולם . ארנדט , ילידת 1906 ובת למשפחה יהודית מתבוללת בגרמניה , קיבלה את חינוכה הפילוסופי לפי מיטב המסורת של הפילוסופיה הגרמנית שלאחר מלחמת העולם הראשונה , ובמוסדותיה הנבחרים , אולם היא בחרה שלא להיעשות לפילוסופיה "מקצועית" במובן של יצירת הגות קונטמפלטיבית המנותקת מן האירועים ההיסטוריים ומחייהם וממעשיהם של בני אדם . היא אף לא האמינה בדמות המיתית של הפילוסוף או של ההוגה המקצועי המתבדל מן העולם . את מחשבתה הניעה והפעילה בתוך ההיסטוריה ובתוך תוכם של חייה האישיים , בעודה מקיימת קשרי גומלין מתמידים בינה לבין אחרים , ובין מחשבתה שלה לזו של זולתה . יותר מכך , נושא החיים עצמם , השאלות הכרוכות בחיים , החיים הנחווים יום יום והחיים כמושג פילוסופי , הדריכו את הגותה באופן כזה , שסוגיית החיים הלכה והתגבשה במהלך יצירתה ונעשתה אמת המידה העיקרית , ההכרחית , בשפטה מבנים
|
|