|
|
עמוד:11
הקדמה ילדים לא נולדים אלימים ההחלטה לכתוב את הספר הזה נובעת מדאגה עמוקה לעלייה בשכיחות של מקרי אלימות בין ילדים צעירים , בעולם וגם בחברה הישראלית . ילדים לא נולדים אלימים . אנחנו המבוגרים - הורים , אנשי חינוך והחברה בכללה - נקבע אם ובאיזו מידה ילדינו יפתרו קונפליקטים בדרכים כוחניות , או לחילופין יגלו הבנה והתחשבות , אמפתיה ועזרה הדדית . על כולנו מוטלת האחריות למנוע התפתחות של אלימות ובמקומה לעזור לפתח בין ילדים יחסים חברתיים יותר הרמוניים ופחות כוחניים . ספר זה נולד מדאגה נוספת : ילדים צעירים שוהים מדי יום במשך שעות ארוכות במסגרות חינוכיות . מה בדיוק קורה להם כשהם במעון ובגן ? אילו חוויות רגשיות וחברתיות עוברות עליהם , ואיך אנחנו , כחברה , יכולים להשפיע על איכות המגעים שלהם עם ילדים אחרים בני גילם ? ההשתלבות של הילד בחברת הילדים בגן ובמעון היא בבחינת צעד ראשון להשתלבותו בתרבות . בישראל שולחים הורים למעון תינוקות בני ארבעה חודשים , שמבלים שם לעתים עם עוד כ 25 ילדים בני גילם במשך 8 9 שעות מדי יום . בגיל שנתיים נוכל למצוא אותם כבר בקבוצות של 35 ילדים , וכן בגיל הגן , כשהם בני 3 . 5 יש ילדים שמבלים בקבוצה גם בשעות אחר הצהריים - בחוג או בצהרון . כלומר , כבר בגיל צעיר מאוד נדרשים הילדים להסתגל לחיי קבוצה ולשהות ממושכת בה , כשהכישורים החברתיים והרגשיים שלהם עדיין אינם בשלים דיים . אנו יודעים היום ממחקרים רבים , כי לחיי החברה בקבוצה יש השלכות חשובות - לחיוב ולשלילה - על שלומו של הילד וחוויותיו הרגשיות , ועל התפתחותו הרגשית והחברתית בהמשך חייו . חשוב שידע זה יהיה זמין להורים ולאנשי מקצוע העובדים עם ילדים בגיל הרך . הדיון בהשפעות של המסגרות החינוכיות על הילד מתמקד לרוב בתהליכי למידה ורכישת יכולות קוגניטיביות . ואילו אחד היעדים
|
|