|
|
עמוד:842
הישג זה מעניין במיוחד משום ששנים אחדות קודם לכן נכשל ניסיון להשיג את התוצאה של ביטול ההגבלה על קבלת כפל קצבות באמצעות הליכים משפטיים . בבג"צ 3173 / 93 76 שוקר נ' שרת העבודה והרווחה התבקש בית המשפט העליון לבטל את התיקון להסכם הניידות שהגביל את היכולת לקבל הן קצבת ניידות והן גמלה לשירותים מיוחדים , מבלי להתנות את קבלת האחת בוויתור על האחרת . העותרים היו כולם נכים המתגיירים בכסאות גלגלים , והם יוצגו על ידי עורכי דין מטעם "בזכות" ( שבאותה עת לא היה עדיין ארגון עצמאי , אלא פרויקט במסגרת האגודה לזכויות האזרח בישראל . ( העותרים הציגו לפני בית המשפט את צורכיהם היומיומיים ואת המשמעות הקשה של הדרישה לבחור בין סיוע אישי בתוך הבית לבין סיוע להתגיירות מחוץ לבית . מבחינה משפטית השתיתו באי כוח העותרים את טענותיהם על הפרשנות הנכונה של הוראות דין אחדות שקבעו הסדר מגביל זה . הראשונה , סעיף 127 כה > א < לחוק הביטוח הלאומי > דאז , < שקבע כי נכה יהיה "זכאי" לקבל גמלה למתן שירותים לטיפול אישי ( גמלת שר"מ < בהתקיים תנאים מסוימים . השנייה , הוראת סעיף 200 לחוק הביטוח הלאומי , שמכוחה נחתם הסכם הניידות בין הממשלה לבין הביטוח הלאומי , שקבעה כי הביטוח הלאומי רשאי להתקשר עם הממשלה למתן "הטבות סוציאליות שאינן ניתנות לפי חוק זה . " ... הפרשנות הראויה של סעיפים אלה , טענו העותרים , אינה סובלת את התניית הזכאות לגמלת ניידות בוויתור על גמלת שר"מ , ולהיפך . העותרים המשיכו וטענו כי המדיניות הקיימת מהווה חריגה מסמכות ופגיעה בזכות לשוויון וכבוד , ונגועה בחוסר סבירות . במילים אחרות , העותרים המשיגו את הבעייתיות של ההגבלה במונחי שוויון וכבוד : על מנת שאנשים עם מוגבלות יוכלו לחיות באופן הדומה ככל הניתן לאדם אחר , קרי ; תוך השתלבות בקהילה ותוך שימוש בתשתיות הקהילתיות הקיימות , אין זה סביר כי יצטרכו להחליט אם הם רוצים סיוע בתוך ביתם או מחוצה לו . המדינה התנגדה למבוקש בעתירה וטענה , בעיקרו של דבר , כי מדובר בעניין תקציבי שבית המשפט אינו נוהג להתערב בו . המדינה סמכה את טענתה על שורה ארוכה של תקדימים שנקבע בהם , כי הפורום הראוי לפתרון מחלוקות סביב חלוקה והקצאה תקציבית הוא המחוקק , ולא בית המשפט . במקרה זה לא ניתן פסק דין . בג"צ החליט לא להתערב בעתירה והפנה את העותרים אל המחוקק על מנת לנסות למצוא במוסד זה סיוע לטרונייתם . 76 בבג"צ 3173 / 93 שוקר נ' שרת העבודה והרווחה ( לא פורסם ) ( עותק שמור אצל המחברת . ( 77 בדומה לכך , דחה בג"צ 1753 / 02 שיאון נ' שר הבריאות ( טרם פורסם ) עתירה של אדם שנעשה נכה לאחר גיל שישים וחמש , ומשום כך לא היה זכאי להטבות שונות מכוח הסכם הניידות , המגביל את הזכאות לנכים בין הגילאים שלוש ושישים וחמש . בדחותה את העתירה , בין היתר משיקולים תקציביים , ציינה השופטת דורנר : "הגענו לכלל דעה , כי אץ
|
|