|
|
עמוד:652
הפתרון הליברלי היה , לכל היותר , מאפשר את הניתוח של הנשיא ברק על בסיס החברה הליברלית מודעת הצבעים : ניתוח של סובלנות לפגיעה ברגשות . לא היה ניתן לסייע לקהילה התרבותית החרדית על סמך הרצון לקדם את תכניו של המטען התרבותי שלה , אחרת היה נפגע העיקרון הבסיסי של הותרת המימוש התרבותי של מטענים תרבותיים קונקרטיים מחוץ להישג ידה של המדינה . בישראל , כאמור , פני הדברים שונים . המדינה מעורבת הלכה למעשה בקידום המטען התרבותי הדתי הלאומי היהודי . קידום זה יכול ליצור , כפי שטענתי , מחויבות לסיוע למפעל התרבותי של קבוצות תרבותיות שהן במיעוט . לכן , המהלך הוא מהלך של סילע למפעל תרבותי , ולא מהלך של התחשבות בפגיעה ברגשות . מבחינה זו , אם נחזור ונבחן את עניין בר אילן , אנו עוסקים במצב שבו לפנינו איזור המאוכלס כמעט לחלוטין בחרדים . סגירת הכביש הראשי בשבת תסייע להם במימוש מפעלם התרבותי . על פי הנתונים שעמדו לפני בית המשפט העליון , לא היתה הפגיעה בחופש התנועה של האוכלוסייה הסובבת משמעותית בהתחשב בקיומם של צירי תנועה חלופיים נוחים . אלמלא היו דרכים חלופיות כאלה , או אילו היו לא חרדים רבים גרים במקום , לא היה ניתן להשלים עם סגירת הכביש לנוכח הפגיעה החברתית והתרבותית הקשה בציבור הלא חרדי שהיתה נלווית לסגירה כזו . על כן , דעתי היא שאילו החליט שר התחבורה בעניין בר אילן לסגור את הרחוב לחלוטין בימי שבת ( כפוף לסידורי תנועה פרטיקולריים לתושבים הלא חרדיים הספורים המתגוררים במקום , ( היה ניתן לאשר , במשטר החוקתי הקיים בישראל , את המהלך האמור ; אך לא היה ניתן לעשות בו שימוש במשטר חברתי ליברלי רגיל . ( 2 ) קידום מפעל תרבותי ערבי - שלטים בערבית היש חובה להציב שלטי רחוב בערבית ברשויות מקומיות שערבים רבים גרים בהן ? ראינו בעניין ראם שאם ערבים רוצים לפרסם מודעות בערבית בלוחות המודעות , לא תוכל רשות מקומית למנוע אותם מלעשות כן . אולם הדיון שלפנינו שונה ; כאן אנו רוצים להטיל על העירייה עצמה חובה להציב שלטי רחוב בערבית , לחייב אותה לנהל את הספרה הציבורית בערבית . האם , כאמור , חובה עליה לעשות כן ? שאלה זו עמדה על הפרק בבג"צ 4112 / 99 141 ראו לעיל הדיון בפרק ג ) 3 א 142 . < ראו לעיל בהערות 65-64 לגבי פסילת החוקים בקנדה שאסרו על עבודה בימי ראשון מטעמים דתיים . 143 ראו לעיל הדיון בפרק ד ) 3 ב . <
|
|