|
|
עמוד:56
מחיה בסיסיים מחלקים ניכרים של האוכלוסייה . אומנם , יש להכיר בכך כי הבטחת תכנונו וצמיחתו של המשק וחינוכם והכשרתם של אנשים עשויים לחייב שלטון אפקטיבי , וששלטון כזה לא יהיה קל תמיד להשגה במצבים שבהם יש להיאבק במנהיגים מסורתיים המתנגדים לשינויים ; אך צרכים אלה אינם מצדיקים דיכוי והפעלת כוח שרירותי . למעשה , הפעילות הממשלתית הקוראת תיגר על המנהיגות המסורתית תהיה יעילה יותר אם האוכלוסייה עצמה תעבור תהליך של העצמה , כך שהערעור על המסורת ינבע מהחברה האזרחית עצמה . מחאה , סרבנות ואיגודים מקצועיים אכן יכולים להקשות על תיעוש מהיר של החברה , אך בחירה ב"קיצורי דרך" בתהליך התיעוש עלולה להיות מסוכנת עוד יותר . ברצוני לחזור על עצתי בנוגע לקריאה "צרה" ו"רחבה" של זכויות . ייתכנו נסיבות שיצדיקו במדינה נתונה הגנה פחות רחבה על זכויות אזרחיות פוליטיות ( או חברתיות כלכליות ) מסוימות מאשר זו המוענקת בחברות מפותחות ויציבות יותר , אך מכאן אין להסיק כי לזכויות אזרחיות פוליטיות אין כל תחולה במצבים כאלה או שהן משניות בחשיבותן לזכויות חברתיות כלכליות . שליטים במשטרים מדכאים עשויים לא להתעניין במיוחד ברווחת האוכלוסייה , לא בהיבט האזרחי הפוליטי וגם לא בהיבט החברתי הכלכלי של רווחה זו . ברם , ניתוח של מדינות מתפתחות יכול להסביר מדוע הזכות לקניין פרטי אינה נמנית שם בדרך כלל עם זכויות האדם הבסיסיות . עינויים ודיכוי אינם כלים לגיטימיים ( או יעילים ) לקידום החוק והסדר או לעידוד צמיחה כלכלית . הטלת איסורים על מעשים אלה נחשבת בצדק כמגבלה חזקה התוחמת את גבולות פועלם של ממשלות או פרטים אחרים . מאידך גיסא , בנייה מחדש הדרגתית של הכלכלה , כמו גם רפורמה אגררית בהיקף מסוים , עשויות להיות נחוצות על מנת להתאים את המדינה לתנאים מודרניים . ייתכן שבנייה מחדש כגון זו תצריך מידה מסוימת של התערבות כפויה בקניין הפרטי . נוסף על כך , ייתכן שהיא תהיה כרוכה במידה של התערבות ציבורית בחופש החוזים , כמו גם בקביעת תצורה מסוימת של ההוצאה הציבורית . איני טוענת כי המחויבות לזכויות אדם פוסלת כל התערבות כזו . מאידך גיסא , איני סבורה כי הרצון לקדם צדק חברתי וצמיחה כלכלית מקנה הצדקה אוטומטית להתערבות כזו . ההיסטוריה האנושית מלמדת כי חלוקה מחדש גורפת של קניין שנצבר בידי מעטים נטתה להיות ברוטלית ביותר ולא תרמה בטווח הארוך להשגת צדק חברתי . שוב , מדובר בשאלה הצריכה להיבחן ולהיקבע 44 היו טענות כי התיעוש המהיר של ברית המועצות בתקופת סטלין התאפשר רק בגלל השלטון הטוטליטרי והעריץ שלו . כיום , לאחר התפרקות ברית המועצות , נראה כי לטוטליטריות יש גם השלכות קשות על חוסנה של החברה ושל הכלכלה . ייתכן כי אף בעניין זה אין קיצורי דרך .
|
|