|
|
עמוד:259
עם זאת , גם לקרן זו יש סממנים מובהקים של כספי ציבור , וגבאי הצדקה חייב לנהוג בה לפי אמות מידה ציבוריות . כך , למשל , אם תקציב הקרן מוגבל ואין בו כדי לספק את מחסורם של כל העניים המבקשים את עזרת הקופה , בוודאי שאין הגבאי רשאי להעדיף את קרובי 104 משפחתו על אחרים . אף נראה שאסור לו להעדיף את אחד העניים ולתת לו "די מחסורו אשר יחסר לו" ולהזניח את השאר , אלא עליו לדאוג תחילה להעלאת כולם מעל לקו העוני התקני , ורק אם נותר כסף בקופה , עליו לדאוג למחסורם הייחודי של המבקשים סעד מן 105 הקופה . . 3 סיכום התמונה העולה מן המקורות שהבאנו לעיל היא שמגמת הצדקה המוטלת כחובה על הציבור היא להציל את ד'עני ולאפשר לו להתקיים . לכן , הציבור חייב להבטיח לעני רק את צורכי הקיום המזעריים הדחופים ביותר - מזון , ביגוד , בריאות וכדומה ; מימון הקופה הציבורית בא ממם עירוני , וכך מובלט אופיה הציבורי של חובה זו ; הגדרת העוני לצורך קבלת צדקה זו מחמירה מאוד : מי שאין לו מזון לשבוע ימים ; תקציב הקופה הציבורית נקבע לפי צורכי העניים , ולא לפי משאבי הציבור ; הקופה מתחלקת לפי אמות מידה שוויוניות , ולא לפי מעמדו של המקבל והרגליו . אף שבעיקרון מובטחים לעני צורכי הקיום המזעריים שלו על ידי מוסדות הציבור , הוא נותר עני , ואסור להיות אדיש למצוקתו . כאן באה לידי ביטוי מגמת הצדקה המוטלת על כל יחיד ויחיד . ומאחר שהצדקה המוטלת עליו יסודה בעיקר כרגש האהבה והרחמים כלפי הצבי הסרבל , ולא בצורך הדחוף להצילו , דיניה של צדקה זו שונים כמעט בכל פרטיה ממצוות הצדקה המוטלת על הציבור : תחומי הסיוע לעני אינם מצומצמים לצרכים הקיומיים המזעריים בלבד , אלא גם לצורכי רווחה ; צדקה זו מוטלת על כל אדם בלא קשר להיותו תושב העיר ; הגדרת העוני לעניין זה רחבה הרבה יותר , וכל מי שאין לו פרנסה או קרן המבטיחה לו עצמאות כלכלית למשך שנה נקרא עני ; היחיד נותן הצדקה צריך לדאוג תחילה לקרוביו , ורק אחר כך לרחם על אחרים ; נותן הצדקה צריך להתחשב בסבלו הסובייקטיבי של העני , ולא להתייחס אליו על פי אמות מידה תקניות מזעריות בלבד . 104 ראו אהבת חסד , חלק א , פרק ו , סעיף יג ; צדקה ומשפט , פרק ג , סעיף יא . 105 ראו רץ , כתובות , פרק שישי ( כט ע"א בדפי הרי"ף , ( ד"ה מתני' לא יפחות . 106 לא מצאתי הגדרת "עוני" בנוגע לשאר הצרכים , כגון ביגוד וכדומה , אך יש להניח שחלה עליהם הגדרה מקבילה .
|
|