|
|
עמוד:42
זוכה מכל אשמה . אירועים אלה לא מנעו ממנו להמשיך במגעיו עם המלך הפרסי שכן שאף לתפוס את השלטון על יוון כולה , בסיוע הפרסים . למרות החשדות המחודשים נרתעו מפעולה נגדו בהיעדר ראיות חד משמעיות . אלה הגיעו לבסוף בעקבות הלשנה של שליחו אל המלך הפרסי , שהיה בעבר מאהבו והיה נאמן לו בתכלית הנאמנות , אלא ששם לבו לעובדה כי אף אחד מהשליחים שנשלחו לפניו לא שב לביתו . האיש פתח את המכתב לאחר שהכין חותמת משלו , כדי לשוב ולחתום אותו אם תתבדה השערתו , וחשדו התממש כאשר מצא שם פקודה להוציאו להורג . משהראה את המכתב לאיפורים הם נטו לתת אמון בדבר אך ביקשו לשמוע את הדברים מפי פאוסאניאס עצמו ונקטו לצורך כך תרגיל מודיעיני קלאסי . הם שלחו את האיש למקום מסוים כמבקש חסות , שם הקים לו צריף שחולק לשניים על ידי מחיצה ומאחוריה הסתתרו כמה איפורים . " כשבא פאוסאניאס אצלו ושאלו ימה טעם נא לכאן לבקש חסותי שמעו הכול בפירוש כיצד אותו איש מוכיח את פאוסאניאס על הדברים שנכתבו עליו במכתב וכיצד [ ... ] נגזר עליו להיהרג [ כקודמיו ] אף על פי שלא הביאו מעולם לידי סכנה בשליחויותיו [ למלך . [ והם שמעו את פאוסאניאס מודה בדברים הללו ומפציר בו שלא יזעף עליו בפעם זו , שערב הוא לשלומו [ ... ] ומבקשו לצאת לדרכו בכל המהירות ולא להשהות את המשא . "ומתן לאחר ששמעו את הדברים במו אוזניהם התכוונו הספרטנים לעצור את הבוגד בעיר עצמה , אך בבואם לעוצרו מצא מקלט במקדש אתנה שם מת לבסוף ברעב . מעשה הבגידה של פאוסאניאס לא היה כה חריג ביוון כפי שעלול להשתמע , והיו מנהיגים נוספים שהיו למשתפי פעולה עם הפרסים . בספרטה עצמה קדם לו דמאראג 1 וס שמלך על העיר בין השנים 515 ל 491 לפנה"ס . בעקבות סכסוכים פנימיים עם שותפו לכס הודח דמאראטוס ונמלט אל דריווש הראשון , מלך פרס , הוא אף נלווה לכסרכסס בפלישתו ליוון 480 ) לפנה"ס ) ועל פי המסופר הזהיר את המלך הפרסי לקראת קרב תרמופילאי לבל יזלזל בספרטנים . סיפור דרמטי אף יותר הוא סיפורו של תמיסטוקלס 459-525 ) לפנה"ס , ( ממנהיגיה הבולטים של אתונה במהלך המלחמות בפרס ( וראו לעיל בהקשר לקרב סאלאמיס ) ואחד המדינאים החשובים ביותר בכל תולדותיה . לאחר הניצחון על הפרסים איבד בהדרגה את מעמדו ואף הואשם באישומים שונים עד שלבסוף הוגלה מן העיר ולאחר כמה תחנות הגיע לאסיה הקטנה והתקבל בשמחה רבה ובכבוד על ידי הפרסים . בהיבט המודיעיני אין ספק כי מקרים אלה ודומים להם של עריקים מהווים דוגמאות לאחד ממקורות המידע החשובים מאז ימי קדם ועד היום . ברור עם זאת כי ערך המידע המופק משכמותם הולך ופוחת ככל שגדל פער הזמן מאז שכיהנו בתפקידיהם , ובכל מקרה מדובר בדרך כלל במידע פוליטי . מקור חשוב אחר המוכר משחר ההיסטוריה המודיעינית הוא שבויי המלחמה . אחד המקרים המפורסמים בהיסטוריוגרפיה היוונית הוא מסע הרבבה , המסופר על ידי אחד ממנהיגי המסע , כסינופון , בספרו אנאבאסיס . היה זה מסעם של עשרת אלפים חיילים יוונים שהצטרפו בשנת 401 לפנה"ס לצבאו של הנסיך הפרסי כורש ( אין מדובר בכורש הגדול , ( שעלה על בבל בכוונה להדיח את אחיו , מלך פרס . לאחר שכורש נהרג בקרב עשו היוונים את דרכם חזרה לחופי אירופה במסע גבורה מופלא ותוך התמודדות בלתי פוסקת עם אויבים משתנים ועם תלאות הדרך ופגעי מזג האוויר . מסע כזה לא היה מגיע לסיומו המוצלח אלמלא לקחו היוונים שוב ושוב שבויים לאורך דרכם , קיבלו מהם מידע על היריבים העומדים בפניהם ואילצו אותם לשמש מורי דרך . טכניקות ריגול כפי שמשתמע מהאמור עד כה היו היוונים הקדומים מודעים היטב לעולם הריגול , והנושא אף מודגש בספרות הצבאית שבה מונחה המפקד בנושאים כמו הפעלת סוכנים , שימוש בצפנים , ביצוע מעקבים ועוד . כזה הוא למשל חיבורו של אייניאס טקטיקוס מ 357 לפנה"ס . אותו אייניאס , מצביא חכם ורב ניסיון , ראה באיסוף מודיעיני ובריגול נגדי מרכיבים אינטגרליים בהגנת המדינה . בין שאר הנושאים מכיל ספרו הסברים בדבר ביטחון קשר והוא מתאר 18 דרכים שונות לשיגור מסרים , חלקם בצופן . אחת השיטות עשתה שימוש בלוחות עץ שהיה מקובל לכסותם בשעווה . אייניאס הציע לכתוב מסרים סודיים על לוח העץ ולצפותו בשעווה שעליה ייכתב מסר תמים . אמצעי זה שימש להעברת אחד אוחסאוס והסירוניות , ידע מוקדם מנע ממנו לרסק את ספינתו אל הסלעים
|
|