|
|
עמוד:12
והשירה אמנם ניזונות מהחיים , אך עליהן , לדעת שלונסקי , להציג את תמצית החוויה , להעלות אותה לדרגת סמל אנושי נצחי ולא לבטא אותה באופן ריאליסטי מימטי . שלונסקי , איש העלייה השלישית , ביקש בכל מאודו לשמור על האוטונומיה של הסופר . בעיניו היה פרי הרוח חשוב לא פחות מפרי האדמה , וכסופר ראה חלוץ רוחני שערכו אינו נופל מהחלוץ מייבש הביצות וסולל הכבישים . את עצמו כינה "פייטן סולל , "בישראל ופייטן זה נועד לסלול דרך חדשה במחוזות הרוח . שלונסקי נדרש לסוגיית יחסי הגומלין בין הספרות היפה לבין הפובליציסטיקה , שהיו בעיניו תחומים שהשלימו זה את זה , ושאף למיזוג והפריה הדדית בין שני התחומים . הוא כינה את העיתונות ( ז'ורנליסטיקה בלשון התקופה ) בשם , "חולין" ואילו הספרות היפה הייתה בעיניו תחום של : "חג" "החג אינו הפך החול . החג הוא המשכו : חולין בנשמה יתרה" שברירים" ) . ( 17 , 10 . 29 , " במאמרו "משורר במלכות השישית" ( הארץ , , ( 27 . 12 . 35 מחה שלונסקי על הזלזול בסופרים שכתבו בעיתונות היומית ו"פרשו . "ורנליזם'לז סופרים אלה גונו , לעתים , כמי שמעלו בתפקידם כאנשי רוח , וכתיבתם העיתונאית נתפסה כ"ויתור על , "גבהות כירידה מ"שפריר עליון" אל "הדיוטה . "התחתונה לדעת שלונסקי גם לכתיבה העיתונאית נועד תפקיד נכבד . השימוש ב"כלים הגסים" של הפובליציסטיקה והעיתונות — "המלכות השישית" בלשונו — בדומה לכלים המשוכללים של הספרות היפה , נובע מתוך הצורך הפנימי של המשורר לצאת לשער בת רבים ולהתריע , בבחינת "לא יברח איש . "כמוני לדעת שלונסקי יש לראות את הכתיבה העיתונאית כחוליה אורגנית במכלול יצירתו של הסופר , והיא המאפשרת את קיום "הקונטקט האמיתי בין האני הפרטי שלו והאני הקיבוצי , שבו הוא מעורה , בין הקודש והחולין שבחיי האדם . "והאומה השירה והפובליציסטיקה עוסקות לכאורה "בעניינים אחרים ובנוסח , "אחר כתב שלונסקי , אך למעשה הן שתי פנים של אותו עניין , ולכן "בסופם של הדברים הרי זה היינו הך , — כי : 'הלא זה תמיד , תמיד , תמיד על אותו דבר עצמו "' ציטט שלונסקי את המשורר אלכסנדר בלוק ( שם . ( נושאי מאמריו של שלונסקי מגוונים ומבליטים את רוחב דעתו ואת בקיאותו הרבה הן בספרות העברית לדורותיה , והן בספרות ובתרבות האירופית . כמעט
|
מרכז קיפ - לחקר הספרות העברית, אוניברסיטת תל-אביב
|