|
|
עמוד:10
הספרותיים והתרבותיים באותה תקופה והבנת שירתו של המשורר , אלא יש להם גם חשיבות ספרותית אסתטית בפני עצמם : "את , 'רעיונות'ה סוף סוף , מכניסים אל 'מחסן הגרוטאות' של , "האנושיות טען שלונסקי , ואילו "הצלם של הרעיון הוא הנצחי" צלם" ) , " תשרי 1 . פעילותו הפובליציסטית הענפה של שלונסקי , שתרמה רבות לעיצוב המרכז הספרותי והתרבותי בארץ ישראל , לא זכתה בהכרה הראויה . בניגוד לשירתו , שכונסה כמעט במלואה עוד בחייו , וכינוסה הושלם לאחר מותו — יצירתו הפובליציסטית לא זכתה לכינוס . עד היום פורסם רק מבחר המאמרים ילקוט אשל ( 1960 ) הכולל 61 מאמרים ורשימות , רובם מאמצע שנות השלושים ועד סוף שנות החמישים , בעריכת המבקר והביוגרף א . ב . יפה . לפי עדותו של יפה , שלונסקי עצמו בחר את המאמרים וסידר אותם לא לפי הסדר הכרונולוגי שבו פורסמו אלא על פי חלוקה לנושאים . מן המאמרים והרשימות שהתפרסמו בהדים , דבר , כתובים והארץ בשנות העשרים והשלושים , בחר שלונסקי לכלול בילקוט אשל חמישה בלבד , ומאמרים רבים וחשובים — מהם אחדים שהיו בוטים במיוחד — הושמטו . עובדה זו גרמה לכך שההקשרים ההיסטוריים ואותות הזמן טושטשו , תדמיתו הלוחמנית של שלונסקי רוככה ובמבחר המאמרים שיצא מטעמו לא ניתן כמעט למצוא את להט הנעורים והמרד שאפיינו את כתיבתו הפולמוסית בעשור הראשון . משורר ו"ז'ורנליטטן" המשורר אברהם שלונסקי נולד בשנת , 1900 על סף המאה העשרים , בכפר קריוקוב שבאוקראינה . תאריך לידתו סימל בעיניו את ייעודו : להיות המשורר הנבחר , בה '' א הידיעה — נושא דגלה של הספרות העברית החדשה במאה החדשה . שלונסקי תבע מן הספרות לתת ביטוי להוויית חייו המורכבת של האדם בתקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה והמהפכה הרוסית . הוא ביקש לתאר את האדם החדש , הנושא באומץ את משא החיים בעידן המודרני , עידן של אבדן אמונה , והיעדר תקווה לגאולה . הספרות המודרניסטית אמורה הייתה , לדעתו , לתת ביטוי לתחושות האימה והפחד ולעצב אותן בצורות חדשות ההולמות את ריתמוס הזמן . תחומי יצירתו של שלונסקי היו מגוונים : בראשית שנות העשרים החל לפרסם
|
מרכז קיפ - לחקר הספרות העברית, אוניברסיטת תל-אביב
|