|
|
עמוד:9
ובתקופה מאוחרת כאשר המערכת כבר מאורגנת יותר , קיימת נטייה לשנות את הנתפס בהתאם למידע המצוי כבר בחוד "זכרונו" של הפרט . גישה כללית זו מתאימה לגישתו הידועה של הב ( 1972 ) המסבירה על בסיס נוירולוגי את השפעתן הרבה של חוויות למידה מוקדמות על למידות אחרות הקורות מאוחר יותר . לפי גישתו של הב , חוויות הקורות מוקדם בחיים , למשל רכישת כשרים הקשורים בתפיסה דרך חושים שונים , קורות באופן איטי יותר מאשר חוויות מאוחרות יותר וזאת מאחר ולתינוק יש צורן לפתח קשר בין תאי עצב שונים במוח לצורך יצירת מסגרת התייחסות לתפיסות חדשות . חוויות מאוחרות יותר כבר "מנצלות" איגודי תאים אלה ועל כן הן נקלטות מהר יותר מהראשונות . משום כך , לדעתו של הב , לחוויות למידה מוקדמות יש השפעה מזרזת ומעודדת על למידות חדשות . הסתכלות אחרת על שאלת חשיבות התקופה הראשונה בחיי הילד , מוצעת על ידי ריימי וקבוצת חוקרים אחרים הטוענים , כי ילדים בעלי סיכון גבוה לקשיי התפתחות חיים על פי רוב בסביבה אשר אינה מספקת להם הזדמנויות ללמוד קשר סיבתי בין התנהגות לתוצאותיה . הם מציינים כי קשר כזה נוצר כנראה בתקופת הינקות וכבר בשנה השניה לחיים חסרונו יכול להוות לפחות אחת הסיבות לכך שילדים משכבות מצוקה מתחילים לפעול ברמה נמוכה יותר מעמיתיהם הבאים ממשפחות מבוססות ( ריימי ופינקלשטיין , ; 1978 ריימי , פרן וקמפל , ; 1979 ריימי והסקין , . ( 1981 ממצאים אלה עולים בקנה אחד עם עבודות מחקריות קודמות ( לואיס וגולדברג , ; 1969 ווטסון וריימי , , ( 1972 אשר הציעו את הרעיון שהתינוק לומד , מה שנקרא על ידם —צפיה מוכללת ליעילות התנהגותו , או צפיה מוכללת להשפעתו על הסביבה . למידה מוכללת זו הנלמדת בעיקר דרך ההיענות של האם לתינוק , משפיעה על התנהגות הילד לאורך כל התפתחותו . על סמך עבודות שונות בנושא תוכניות התערבות חינוכיות בגיל הרך ניתן להסיק , כי ככל שתוכנית התערבות מתחילה מוקדם יותר , היא מביאה בעקבותיה שיפור גדול יותר בהתנהגות הילדים וכי שיפור זה נמשך זמן רב בהשוואה לשיפור שחל בעקבות תוכניות המתחילות בגיל מאוחר יותר ( ברונפנברנר , . ( 1974 סקרים שנערכו באותו נושא ( קלרק וקלרק , ; 1976 קגן , קירסלי וסלסו , ( 1978 מעידים על כך , כי תוכניות ההתערבות הקורות בגיל הרך הן חוליה מתוך שרשרת התפתחות ועל כן
|
|