|
|
עמוד:יב
דהיינו באפשרות להעלות על הדעת תצפית או ניסוי שיפריכו אותה . עיקרון זה כונה בפי פופר , "פליבליזם" אפשרות הטעייה , ומשמעו שתיאוריה פיזיקלית או תיאוריה חברתית שאין שום דרך לנסות להפריכה על ידי הניסיון אינה בגדר תיאוריה מדעית כלל . לטענתו של פופר , אם המרקסיזם , למשל , מאפשר לחסידיו להסביר כל התרחשות היסטורית שניתן להעלותה על הדעת - כלומר , אם ניתן ליישב עם תורת מרקס גם את התרחשותו של מאורע היסטורי מסוים א , וגם את היפוכו - לא א , אזי אין הוא תורה מדעית כלל . ואם כה מהו ? סוג חדש של מיסטיקה דתית . חשוב לציין כי ביקורת זו על המרקסיזם אינה מצביעה , לדעתו של פופר , על פגם במרקס , שאותו הוא מעריך ביותר , כי אם על פגם מהותי המאפיין את מדעי החברה בכלל . הבעיה באותם מדעים היא שכמות המשתנים הרלוונטיים לכל התרחשות בתחומי האדם והחברה גדולה עד כדי כך שכל תיאוריה בתחומים אלה יכולה להסביר כמעט כל דבר ודבר , באמצעות הדגשתם של אלמנטים מסוימים מצד אחד והפחתת חשיבותם של אלמנטים אחרים מצד שני . דומה שאפשר להסביר גם באופן הבא את ביקורתו הכללית של פופר על מדעי החברה , המנשבת בעוז בין דפי הספר שלפנינו : הטכניקה של בידוד משתנים , שבה משתמשים המדענים במדעי הטבע כדי להבדיל בין הגורמים הרלוונטיים להתרחשותו של מאורע מסוים לבין הגורמים שאינם רלוונטיים , אינה ניתנת ליישום בהיסטוריה , בסוציולוגיה , בפוליטיקה , בפסיכולוגיה , באסטרטגיה וכולי . זאת מכיוון שבתחומים אלה מדובר בכמות אינסופית כמעט של גורמים משתנים , הנמנים על סוגים שונים ומשונים , שכולם עשויים להתגלות כרלוונטיים במידה מסוימת להתרחשות מסוימת . הסיבה הסופית לאי מדעיותם של מדעי החברה היא , אם כן , שאין בהם קריטריונים אובייקטיביים ברורים וחד משמעיים להפרכות . שהרי השאלה אם תוצאה מסוימת תיחשב להפרכה של התזה או לא תיחשב כך תלויה עד מאוד בנטיית לבנו הסובייקטיבית בעדה או נגדה - נטייה שתגרום לנו להחליט לזנוח אלמנטים מסוימים ולהתמקד באלמנטים אחרים . נסביר את הדבר באמצעות כמה דוגמאות . מי שיחפוץ , למשל , להגן על התיאוריה הפסיכואנליטית של פרויד יוכל תמיד ליחס סטיות מהתיאוריה לדברים שהודחקו לתת מודע . לדוגמה , אם הנער שלפנינו אינו מדווח בגיל המתאים על חלומות המעידים על קיומו של תסביר אדיפוס , יוכלו
|
|