|
|
עמוד:י
מכיוון שאין שום נימוק אמפירי או לוגי המראה כי מה שקרה מאה פעמים באופן מסוים חייב לקרות באותו האופן גם בפעם המאה ואחת . מכאן נובע שלעולם לא נוכל להוכיח את אמיתותם של חוקים אוניברסליים כלשהם , לא במדעי הטבע ולא במדעי החברה כגון ההיסטוריה והפסיכולוגיה , על סמך סדרה של מקרים פרטיים שבהם החוקים הללו תפסו בעבר . נוכל להוכיח באורח תקף , אמר פופר , רק שחוק מסוים , או תיאוריה מסוימת , אינם נכונים . שהרי די בדוגמה נגדית אחת - במקרה אחד שבו החוק האמור איננו תופס - כדי להפריד אחת ולתמיד את החוק או התיאוריה האמורים . השילוב של קביעה זו עם הניסיון להציל את המדע מהתרסקות מוחלטת הוביל את פופר לקביעה רדיקלית מאין כמותה : כל ההוכחות במדעי הטבע ובמדעי החברה הן "הוכחות על דרך ! "השלילה כלומר , הן הוכחות המכוונות לחשיפת טעויות . ואם לומר זאת באורח הומוריסטי : בניגוד לתפישה הקלסית אשר שלטה בפילוסופיה של המדע משחר ההיסטוריה , פופר הראה כי המדע אינו מתקדם מאמת לאמת אלא מטעות לטעות . התקדמות המדע מתמצית כל כולה ברכישת ידע נגטיבי . בפרפראזה על אמרתו המפורסמת של סוקרטס נוכל כעת לומר , בעקבות פופר , שהמדענים צריכים להציג את הישגיהם בנוסח הבא : "ראו עד כמה כבר יודעים אנו שאיננו . "יודעים יחד עם זאת , יחסו הבסיסי של פופר למדעי הטבע נשאר אופטימי . הגדלת אוסף הטעויות שזוהו כטעויות אינה עניין של מה בכך , שכן היא מקרבת אותנו בחשבון אחרון אל האמת . תגלית זו משמשת בספר שלפנינו נקודת מוצא לאחת מהביקורות המקוריות ביותר שהועלו אי פעם כלפי הטוטליטריות , ביקורת שראשיתה בהבחנה בין מה שפופר מכנה בשם "הנדסה חברתית סיטונית או אוטופית , " לבין "הנדסה חברתית קמעונית" ( עמ' . ( 160 על פי ניתוחו של פופר , אחד המאפיינים הברורים ביותר של אידיאולוגיות טוטליטריות הוא ההמלצה הנובעת מהן לשימוש בהנדסה חברתית גרנדיוזית , שפירושה ארגון מחדש של השלטון והחברה באופן שישנה ללא הכר את פני החברה , האומה או המדינה . זאת הנדסה שמטרתה להשיג , תחילה , את מצב הקיום האידיאלי ואז לקבע אותו כמצב יציב , שריר וקיים לעד . התנאי המוסרי הבסיסי להמלצה על הנדסה יקרה שכזו הוא שהממליצים , הוגים חברתיים כאפלטון ומרקס וחסידיהם , מאמינים שהם יודעים את אשר הם עושים . לפיכך , האידיאולוגים הטוטליטריים המציעים לנו לוותר על החברה הפתוחה , חייבים להשתכנע שהם יודעים על בוריים את
|
|