|
|
עמוד:8
במסגרת ספר זה תוצג התיאוריה הפסיכואנליטית על כל הסתעפויותיה , למן מאמריו של יוצר השיטה , זיגמונד פרויד , דרך אריך פרום , ברונו בטלהיים ואחרים — במחקרו המקיף של אורי זילברשייד , המוסיף אף פרשנויות משלו , ברוח התיאוריה . הגישה האנתרופוסופיה מתייחסת גם היא למילים כסמל , אך לא כסמלים פאליים , בנוסח הגישה הפסיכואנליטית , אלא כמילים המפעילות תמונות בראשית , לפני שהשיפוט הלוגי והרציונליזם השתלטו על מערכת החשיבה . בניגוד לחסידי הפירוש הפסיכואנליטי , שבו דימויי המעשייה הופכים לסמלים של התת מודע — טוענים האנתרופוסופים כי ההתבוננות במעשייה היא , "על מודעת" והיא מתחילה במקום שבו האדם יכול להשתחרר מן המושגים השחוקים ומן החשיבה הרציונלית הכבולה . הקריאה ברוח האנתרופוסופיה היא תמונתית — יש בה מן ההתבוננות בתמונות שנחוו , לא כאלה שנחשבו בהיגיון . תמונות אלה מקורן בבתי המדרש ובאתרי המיסטריות של העולם העתיק . על מנת לחדור למהותה של המעשייה יש להבין את המסרים שנושאות אותן תמונות . מאייר ( Meyer 1988 ) טוען , כי עד שלהי ימי הביניים דרך המחשבה של בני האדם הייתה ראשונית , תמונתית , ואינטואיטיבית . בסופם של ימי הביניים חל שינוי תודעתי באדם . החשיבה האינטלקטואלית , הרציונלית , הפכה שלטת , דבר שהביא לפריצה מדעית , אך בד בבד גרם לאיבוד הקשר הישיר והבלתי אמצעי עם הכוחות הפועלים בעולם . השפה הסימבולית , הנגזרת מעולמות הרוח , אינה מובנת עוד . כאשר האדם הראשון נתן שמות לחיות , לא היה זה עניין פרקטי בלבד . בעבר , ידיעת השם פירושה היה ידיעת הדבר עצמו , במהותו ובשלמותו . עם שינוי מצב התודעה , הפכה השפה אמצעי בלבד , כלי למסירת מידע של חשיבה רציונלית . החוקרים האנתרופוסופיים נצמדים לגרסת האחים גרים , האוגרת בתוכה ניסיון אנושי ודרך סיפור של שנים רבות . הם פונים אל החשיבה התמונתית — החווייתית ולא זו המושגת בחשיבה רציונלית . בספר מציגה כריסטיאנה לוי קריאה צמודה ומרתקת בארבע מעשיות גרים , בכלים של הגישה האנתרופוסופית . הגישה ההיסטורית רואה במעשיות "תעודות היסטוריות ותרבותיות המעידות על אורחותיהן של החברות שבהן צמחו ועל המנטליות שלהן . הן התפתחו במהלך מאות רבות של שנים ופנו לאפיקים שונים במסורות תרבותיות שונות . בהיותן רחוקות מלבטא את הפעולות הלא משתנות של ישותו הפנימית של האדם , הן מניחות דווקא שתכניות המנטליות עצמן השתנו" ( דרנטון . ( 1984 , החוקרים ברוח האסכולה ההיסטורית מתמקדים בשאלות מתי והיכן נכתבו המעשיות השונות , מהם שורשיהן , ומהן המשמעויות שלהן בהקשרים ההיסטוריים שבהם נכתבו . רוברט דרנטון קובע כי הגישה ההיסטורית מתמקדת בשתי דיסציפלינות : אנתרופולוגיה ופולקלור . האנתרופולוגים מנסים למצוא את הדרך שבה מתאים המספר נושא מסוים לקהל שומעיו , כשייחודם של הזמן ושל המקום משתקפים בתוך סיפור המעשייה . המחקר האנתרופולוגי מתמקד בחיפוש אחר סגנונו התרבותי המיוחד של המספר , כשזה מבטא אתוס מסוים ואת השקפת העולם של המספר . הגישה הפולקלוריסטית , על פי דרנטון , מתמקדת בליקוט של מעשיות והשוואה ביניהן
|
|