|
|
עמוד:13
הרגשית , שאין לה מושא חיצוני והיא משתנה ודינמית . הוגים שקדמו לרוסו , בעיקר במורשת האמפריציסטית , נדרשו לערוץ התקשורת התועלתי–דנוטטיבי וממנו גזרו את התפתחות הלשון והמחשבה האנושית . הפילוסוף אטיין בונו דה קונדיאק , ששכלל את המודל של לוק , חידד את הטיעון לגבי שלב המעבר מן האובייקט המוצבע הנוכח אל עבר הסימן המורה על האובייקט הנעדר ( המהווה את תשתית החשיבה הסימבולית הפרדיגמטית , ( אך הבין שגם טיעון זה לא יסביר את התגבשות המערך הלשוני התחבירי ( הסינטגמטי ) שבלעדיו לשון אנושית אינה קיימת . הוא הציע לפיכך מודל נוסף של התפתחות הלשון , מודל " שפות הפעולה" או התקשורת המחוותית . לפי קונדיאק , מקור השיח האנושי הוא במחוות כוללות — תנועות מורכבות המכוננות היגד שלם ( מעין גשטלטים , בלשון הפסיכולוגיה של המאה , ( 20-ה כגון " בוא הנה , "מהר המסתמן בתנועת ידיים מתכנסות בנמרצות אל עבר הדובר ; " לך מכאן , "מיד המסומנת על ידי תנועה של המביע ממנו והלאה . רוסו הבחין ביתרונות שבמודל סינתטי זה ואימץ אותו בצורה חלקית , אך הצביע גם על חסרונו הבולט : אין די בו כדי להסביר את המעבר המכריע מהתקשורת המחוותית אל התקשורת הקולית . מכאן הסיק רוסו את המקור הרגשי של הלשון : אילו רק צרכים חיצוניים הנחו את בני האדם בבקשם לתקשר זה עם זה , די היה להם בלשון הפעולה ; אולם לשון שכזאת לעולם לא הייתה מקרבת בין בני האדם ( פרק ב . ( ההיזקקות אל הקול , טען , מוכיחה כי לשונות הדיבור יסודן בהבעת הרגש , שרק היא עשויה הייתה לקרבם זה לזה . לא הרעב ולא הצמא אלא האהבה , השנאה , החמלה והכעס הם שחילצו מתוך גרונם את הקולות הראשונים . הפירות אינם חומקים מידינו ואפשר להיזון מהם ללא דיבור , ניתן לרדוף בדממה אחר הטרף שמבקשים לשבור בו את הרעב ; אך כדי לרגש לב צעיר , כדי להדוף מעלינו תוקפן בן–עוולה — הטבע שם בפינו טעמי דיבור , זעקות , גניחות : הרי לכם [ הדרך
|
|