|
|
עמוד:140
מטבחים , חייטים , מורים , חקלאים , דייגים ואחרים אשר מלאכתם היא אומנותם . בימינו , רוב מערכות החינוך מנתבות את היחיד לאימוץ תכלית מעשית-חברתית , סוג של "תבנית אושר" בעלת תג דימוי , מחיר וכוח , המייצרת תחרות בין בני אדם וקהילותיהם , ומעודדת שאיפה לצבירת כוח כלכלי וחברתי , תוך עלייה ב"מעמד החברתי" וצמצום לכאורה של הסיכון ה"כלכלי-בריאותי , " אך ללא כל קשר למהות אושרו האמיתי , היחידני והסובייקטיבי של האנוש במצבו במרחב בפועל . מחולל "תכליתיות" אינו אחראי בלבדי לתכליתיותו ההולמת של האנוש , של היחיד עצמו . בעניין זה משמשים כל עשרים המחוללים , המהווים את ייחודיותו ורב-תכליתיותיו ההולמות בהתאם למצבו היחסי בסביבת חייו . מחולל "תכליתיות" משמש כמערכת בקרה והפעלה קיברנטית להשלמה וסיום פעילותם של כל סוגי הפעולות הפנימיות והחיצוניות של היחיד , בין אם הוא מדוכא או מאושר , בין אם הוא אמן , פילוסוף , פקיד או מוכר מכוניות משומשות . בן האנוש הוא רב-תכליות במצבו ההולם בזמן ובמרחב חייו . מאחר והמציאות היא אפשרית ולא הכרחית , הוא יכול לפתח את תכליותיו בהתאם למצבו ולנסיבותיו . אחדים מזהים תכלית אחת רחבה ומרכזית המובילה בחייהם , בעוד שאחרים , ולצערנו הם עדיין רבים מאוד , חיים את חייהם בתכליתיות הישרדותית .
|
|