|
|
עמוד:12
בחזית בניין ההנהלה הישן של אוניברסיטת לודוויג מקסימיליאן , השוכן בכיכר על שם גשוויסטר שול ( האח והאחות שול , ( מבצבצים מבין אריחים ריבועיים אפורים מספר אריחים לבנים דמויי דפים זרוקים , באחדים מהם טבועות דיוקנותיהם של אנשים צעירים . הריצוף הזה הוא דרך הנצחה לאלה שהעיזו , מול הסתגלותם האופורטוניסטית של אנשי אקדמיה , להתנגד למשטר , כתבו וחילקו כרוזים הקוראים לגרמנים לנקוט התנגדות פסיבית ואקטיבית כדי לעצור את מכונת המלחמה . ארבעת הכרוזים הראשונים נכתבו בידי שני סטודנטים לרפואה , הנס שול ואלכסנדר שמורל בחודשים יוני ויולי , 1942 כאשר הוורמכט היה עדיין בתנופת התקדמות . הם חתומים בשם הוורד הלבן . הכרוז החמישי , בשם תנועת ההתנגדות בגרמניה , הוכן באלפי עותקים והופץ במבצע קולקטיבי מרשים במספר ערים . הכרוז השישי נכתב על ידי פרופסור קורט הובר . בעת הפצתו בין כותלי האוניברסיטה נתפסו הנס וסופי שול ובעקבותיהם נלכדה כל הקבוצה . בתוך אולם הכניסה של האוניברסיטה נמצא תבליט של שבע דמויות ומתחתן חרותים השמות : וילי גראף , פרופסור קורט הובר , הנס לייפלט , כריסטוף פרובסט , אלכסנדר שמורל , הנס וסופי שול — כל אלה הוצאו להורג בגיליוטינה . החלק השני של הספר , הוורד הלבן , מוקדש להם . אבל עם הוצאתם להורג הפצת הכרוז לא הסתיימה . הנס לייפלט , יהודי למחצה , ומרי לואיזה יאן , שני סטודנטים מהמכון לכימיה , המשיכו בהפצתו . המכון לכימיה , בזכותו של פרופסור היינריך וילאנד וצוות עובדיו , היה מעין נוה מדבר שהעניק מכסה לסטודנטים חצי יהודים ולמאויימי משטר . לייפלט ויאן העבירו את הכרוז להמבורג , שם הוא זכה לתהודה בין קבוצות שונות של מתנגדי המשטר . גם הם נפלו לידי גסטפו , חלקם קיפחו חיים , רובם לא הספיקו לעמוד למשפט וזכו ליום השחרור . החלק השלישי של הספר אל המצולות מוקדש לאנשי המבורג ומתאר כיצד המשטר השוקע מושך עמו הכל למצולות . בספר מובאים ציטוטים מיומנים , ממכתבים ומחקירות של הגסטפו , והם בחזקת הדוקומנט הראשוני האותנטי ביותר . באמצעותם יכול הקורא להכיר את הדמויות הפועלות ולהתרשם ישירות מאישיותם . לא היססתי לחזור על תיאור חוויות דומות של צעירים שונים , כדי להדגיש מה אפיין את אלה , שהלכו נגד הזרם , וארב להם המוות בחזית , בשבי , בבית הסוהר , במחנה ריכוז ובהפצצות . חבל שמעטים בלבד הותירו אחריהם מילה כתובה .
|
|