|
|
עמוד:10
לגבולות הדתיים והחברתיים של העם היהודי . במרבית מאיגרותיו , המופנות לרוב לקהילות באגן הים התיכון אשר ייסד במו ידיו , טיפל פאולוס במושג החוק , כמצביע על הפן החוקי בתורה . עבור פאולוס החוק — כמבדיל בין היהודים לבין הלא–יהודים וכמשתייך לעולם ה " בשר " — מאפיין את ההוויה היהודית ה " ישנה , " ואילו האמונה " הרוחנית " מציינת את ההולכים בדרכו של ישו המשיח , את " היהודים החדשים . " על מנת לחרוג מעולם החוק , ממעגל החיים המעשיים המיוצגים כבלתי–רוחניים , היה על פאולוס להציג גאולה אסכטולוגית שבה אין חיים–בחוק של האב , אלא חיים–בישו הבן . אולם פאולוס לא ביקש לחרוג טוטלית מכל חוק באשרהוא , בין היתר משום שהיה עליו לארגן את קהילת המאמינים בישו . לפיכך הוא ייצר לבני הקהילות הנוצריות ציוויים חדשים המבוססים בעיקר על הציווי המקראי " ואהבת לרעך כמוך , " כמו גם ריטואלים המאפשרים את כינון גבולות הקהילה ואת אופייה הפנימי באמצעות אהבת ה ? ע וישו . המחקר הנוכחי יבחן את השימוש שעושה פאולוס בריטואל הנוצרי , תוך גיבויו בצו " ואהבת לרעך כמוך , " על מנת לכונן זהות קהילתית נוצרית הנפרדת מהיהדות ומהאלילות " הבשריות . " כפי שאבקש להראות , בתיאולוגיה הפאולינית חבויה הבחנה דואליסטית בין שני סוגי ריטואלים דתיים , שאותם אכנה " ריטואל מחצין " ו " ריטואל מפנים . " פאולוס מבטא את חשדנותו ביחס לריטואל היהודי והאלילי , אשר מכוון את המאמין לגורם אלוהי חיצוני , ואשר בו האדם יוזם את ההתרחשות הריטואלית הקונקרטית , כפי שמתקיים למשל בטקס ברית המילה היהודי , כלומר כשישנה הבחנה ברורה בין סובייקט–מוען ( המאמין ) לבין אובייקט–נמען ( האלוהים , מושא הפולחן , הכתובת שאליה מופנה הקורבן . ( כנגד ריטואל ההמרה היהודי — ברית המילה ( במקרה של גרים ) — פאולוס מציע את הקונברסיה שלו לאמונה בישו ואת הטבילה ( על פי פרשנותו הייחודית ) כדגם אידיאלי של המרה דתית עבור נמעניו הפגאנים .
|
|