|
|
עמוד:י
עבודת השחזור מגלה באידיאל פנים אידיאליות , ומבחינה זו נקודת ראותה היא אוהדת וחיובית ; אך יש בה גם מנוף לביקורת : מימושים מסוימים של האידיאל נחשפים בעבודת השחזור כמימושים שמעוותים , מסלפים או מחטיאים את בשורתו העמוקה . ביקורת מעין זו אינה ביקורת חיצונית , שבה המבקר משליך את ערכיו שלו על התופעה שהוא מבקר ושופט אותה מנקודת ראות שאינה שלה . הביקורת הצומחת מתוך עבודת שחזור נאחזת ביומרותיה ובשאיפותיה של התופעה עצמה , וחושפת מתוך תוכה אי-התאמה בינה לבין עצמה . אידיאל ההגשמה העצמית – המסתעף ממעמדו המיוחד של האינדיבידואל בעידן המודרני – צומח ועולה עם התפוררותם של אופקי-משמעות נצחים , החרותים בטבעם של הדברים . מטרות חייו וייעודו של האדם – אותם הישגים שבהשיגו אותם הוא משיג את השלמתו ושלמותו – אינם יכולים עוד " להיקרא " מפניה הנצחיים של המציאות וממקומו של האדם בתוך " שרשרת ההוויה הגדולה . " הם גם אינם נתונים מראש , אחת ולתמיד , נגזרים מעצם טבעו כאדם . שלמותו של אדם אינה עוד שלמותו כאדם , אחד מיני רבים , אלא שלמותו המיוחדת כיחיד מיוחד . סיבוב-הציר הזה בתוכן הוא מניה וביה גם סיבוב-ציר בצורה ( או במדיום . ( לחשיפתם של אופקי-המשמעות הקבועים והקיימים ומשותפים לכל נחוצה הייתה התלמדות והתחנכות בחכמת הדורות המשותפת . המסורת היא שנתנה בידינו את השפה לפענוחם ואת תיבת התהודה לרטיטת צליליהם בנפש , ושפת המסורת ועולמה היו בסיס משותף ושווה לכל . בעידן המודרני , לעומת זאת , התפוגגו עם אופקי-המשמעות הנצחיים גם מערכי המושגים הנגישים לכל שאפשרו את חשיפתם . מעתה יש ליצירתיות האנושית תפקיד מכריע ובלתי ניתן לביטול בחשיפתם של אופקי משמעות , ערכים ומקורות השראה . שפת התיאור והביטוי של התוכן המקורי – היא עצמה חייבת להיות מקורית ; התוכן הייחודי חייב להשתבר ולהדהד בתוך המנסרה האישית והסובייקטיבית . להבעתו של התוכן הייחודי , להגדרתו ולעצם התבררותו נחוצה יצירתיות מושגית ולשונית ; נחוץ מה שטיילור מכנה " שפה מעודנת " – שפה שטרם היותה לא נמצאו
|
|